אברבנאל על זכריה ב:ט

ואמר עוד שלא יחשוב שבהיותם בפרזות ובמגרשים מבלי חומה ומאין דלתים ובריח יהיו בסכנה מן האויבים גנבים ושודדי לילה שיבואו עליהם לשלול שלל ולבוז בז להיותם בעיר פרוצה אין חומה, וגם שיהיה להם קלון מתמיד וחרפה רצופה בהיותם יהודים פרזים כיושבים בערי הפרזות שאין להם הכבוד והמעלה שיש ליושבי הערים מוקפי חומה, כי הנה שתי החסרונות האלה שימצאו ביושבי הפרזות לא יהיו בהם לעתיד לבא רוצה לומר הסכנה והבזיון, לפי שהאל יתברך יהיה לירושלם כחומת אש סביב שלא יוכל אדם לגעת בה ולהכנס בתוכה פן יכוה וישרף, והנה חומת אש לא אמר כי אם בבחינת האויבים ולכן אמרו חכמים ז"ל בפרק הכונס (ס, ב) אמר רבי יצחק נפחא אמר הקדוש ברוך הוא אני הצתי אש בירושלם שנאמר (איכה ד, יא) ויצת אש בציון אני עתיד לבנותה באש שנאמר (לעיל ב, ט) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב לה, שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם מה שהבערתי, רצו בזה שהאש הוא רמז לנקמה על כל פנים ובחרבן ירושלם היתה כנגד ישראל ולכן ויצת אש בציון, אמנם לעתיד לבא תהיה הנקמה כנגד האומות ולכן כחומת אש סביב לשרוף את אויביה. ואחר שזכר שיהיה בערך האויבים חומת אש זכר שיהיה כנגד ישראל לכבוד וזה כנגד הבזיון שישיג ליושבי הפרזות שלא יהיה כן לישראל כי שכינת השם יתברך תהיה בתוך ירושלם והיא תכלית הכתוב והמעלה, ולא אמר כל זה המלאך השני היוצא לזכריה והוצרך לומר לעלולו היוצא לשאול ממנו שיאמר אותו אליו לפי שאין כל נביא מוכן לקבל השפע מאי זה שכל מאותם מלאכי עליון המשפיעים בנביאים אבל כפי הכנת המקבל כן מעלת המשפיע בו, ולכן זכריה היה מקבל מהמלאך הדובר בו ומה שנעלם ממנו יצא לשאול לו מעלתו והיא הודיעתו תוכן הענין, וצוהו שיאמר אותו לנביא להיותו הוא המלאך המיוחד להשפיע על זכריה לא עלתו כי לא הגיע הכנת זכריה לקבל ממנה. הנה התבאר ענין נבואה זאת וענין המלאך היוצא והמלאך האחר היוצא לקראתו שהוא רמז להשפעת העלה על העלול המדע האלהי. והנה הייעוד הזה מרבוי העם המופלג ההוא אי אפשר שיתאמת ויתקיים כפי מה שנתדלדלה האומה ונשארה מעט מהרבה שנים שלשה גרגרים בראש אמיר אלא עם אמונת פנת תחיית המתים שתהיה באותו זמן כי מהם ימלאו חרבות ירושלם, וכמו שניבא על זה עצמו ישעיהו (ישעיה מט, כ - כא) עוד יאמרו באזניך בני שכוליך צר לי המקום גשה לי ואשובה ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגומר וכמו שפירשתי באותה פרשה, ומפני שיהיה הייעוד הזה כולל אמונת הגדולה העתידה ואמונת תחיית המתים הוצרך הנביא להגיד ולבאר שהמלאך הדובר בו קבלו מרבו ועלתו ואין ספק שאי אפשר לרבו שקבלו גם כן מרבו ועלתו עד הקב"ה, והותרה בזה השאלה השלישית:

ואפשר עוד אצלי לפרש המראה הזאת באופן אחר, והוא שהנביא ראה בנבואתו זאת עליית האומות לעתיד לבוא על א"י לכובשה, ולכן ראה האיש ההוא כאילו היה מבקש למדוד את ירושלם לארכה ולרחבה כדי לחלקה אל המלכים העולים עליה, ואולי היה האיש ההוא אשר בידו חבל המדה שרו על עשו ולכן ראה כאילו המלאך הדובר אל זכריה היה יוצא כלומר להלחם באותו איש המודד, וגם ראה שהמלאך אחר היה יוצא ג"כ לקראתו והוא לעזרו וזהו על דרך מה שאמר בספר דניאל (דניאל י, כ) שאמר לו המלאך גבריאל הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס ואני יוצא והנה שר יון בא ואמר והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני, ככה זכר כאן הנביא שיצא המלאך הדובר בו ומלאך אחר לקראתו שהיו שניהם כנגד האיש אשר בידו חבל המדה, וכדי שהנביא לא יתיאש ולא ישתומם מן המראה אמר אחד מאותם המלאכים אל האחר רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם ר"ל שלא יירא ולא יפחד מזה כי עצת הגוים לא תקום ולא תהיה אבל בהפך שפרזות תשב ירושלם ר"ל מקום נקל לכובשו בעיני האומות כמו ערים הפרזות שאים להם חומה, ועם כל זה אני אהיה להם חומת אש לשרוף ולכלות שם את הבאים עליה וכמ"ש (לעיל ב, יג) כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעובדיהם, וזהו אצלי פירוש נכון בנבואה הזאת, וידענו מזה שדניאל וזכריה לשניהם עלה סגנון אחד בענין הנבואה הזאת.

ובפרק המוכר את הספינה (ב"ב עה, ב) אמרו דרש רבי חנינא בקש הקדוש ברוך הוא למוד את ירושלם במדה אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם הרבה כרכים נתת להם לאומות העולם ולא נתת להם במדה ירושלם ששמך בתוכה וצדיקים בתוכה תתן להם במדה מיד ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז פרזות תשב ירושלם מרוב אדם וגומר ר"ל שלא היה פרזות תשב ירושלם דבר סותר לחבל המדה בפעל כי אם שראשונה עלה במחשבה לתת לה קצבה גדולה ואחר כך מפני בקשת מלאכי השרת המליצים על ישראל נחם השם על דברו וצוה שלא ימדדו: ולזה פרש"י רוץ אל הנער הלז המלאך הדובר בו היה האיש אשר בידו חבל המדה צוהו אל תצא למדוד כי נמלך הקדוש ברוך הוא בפמליא שלו שלא יהיה לה קצב ושיעור נמשך הרב לדעת המדרש: אמנם בפסיקתא רבתי (לו, ב) ביארו מה ענין חומת האש שנזכר כאן ואמרו שם אמר רבי שמעון בן לקיש אני וכל פמליא שלי נעשים לה חומות לירושלם לעתיד לבוא ואני מצוה למלאכים לשומרה שנאמר (ישעיה סב, ו) על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים וכי מאחר שהאש מוקף בה מי יכול להכנס לתוכה, רצו לבאר שהיה האש שיהיה סובב את ירושלם השגחת השם יתברך ומלאכיו שיצוה לה לשמרה תמיד.

ואמנם אומרו הוי הוי ונוסו מארץ צפון כבר הודעתיך שדעת המפרשים כולם שנאמר על הנשארים בבבל שינוסו משם ויעלו לבית שני: