אברבנאל על זכריה יא:ח

ואמנם אומרו ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד ענינו שדרך הרועה הגדול שישים תחתיו רועים קטנים לעמוד לשרת, וזכר הנביא שהוא ברעותו את הצאן בזמן ירח אחד שהוא ל' יום בקרוב שם שלשה רועים זה אחר זה והסירם, והיה הנמשל בזה למקל הנועם שזכר ששלשת בני מתתיהו כהן גדול חשמונאי שהם היו הרועים האמתיים ונעימים טובים וישרים שלשתם שמשו ברעות הצאן ההוא ל' שנה ונכחדו בהם, כי יהודה מכב"י שמש ו' שנים ושמעון י"ח ויונתן ו' שנים שהם כולם ל' שנה, ולפי שהשנים נקראים אצלינו ימים על דרך ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה, כט) לכן עשה המשל נבואתו בירח אחד שהוא ל' יום, ולא זכר מתתיהו אביהם הזקן כי מפני זקנתו לא היה רועה במלחמה ולא היה בה כי אם שנה אחת, ולא זכר גם כן שאר הבנים שהיו לו לפי שלא נעשו נגידים ולא משלו במלחמה אבל שמשו מתחת ידי אחיהם. ובלבד הג' שזכרתי היו הנגידים והרועים שמשלו באומה והכחידם הרועה הגדול ית' באותו זמן מועט, ואולי ששלשת האחים הנגידים האלה מתו בירח א' אבל לא בשנה אחת כי עם היות שמתו שנים זה אחר זה הנה היתה מיתת כולם באותו ירח על דרך אומרו בחדשה ימצאונה (ירמיה ב, כד). ואחר הכחדתם אמר ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי ענינו שקצרה נפשם בצאן ההוא וגם הצאן נפשם בחלה ומאסה בו, רומז שאחרי מות שלשת בני מתתיהו התחיל כל בשר להשחית דרכו ומאסו בתורת הש"י והאל מאס במעשיהם, (ט) והוא אומרו לא ארעה אותם ר"ל שאמר כנגד בעלי הצאן לא ארעה עוד את מרעיתכם יהיה מה שיהיה שתמות הצאן אשר תמות והנכחדת שהיא הגנובה תכחד וגומר שרמז בזה למה שעתיד להיות בבית שני מהרציחות והגזלות.