אברבנאל על נחום ג:ג

ועם זה פרש מעלה ר"ל הפרשים מעלים על הרכב האנשים להלחם ובידם להב חרב וברק חנית ובזה היו עושים רוב חלל וכובד פגר מהרוגים אשר היו הורגים והיו כ"כ הרוגים שהיו הורגים בלי חמלה שלא היה קצה לגויה המושלכת על הארץ והאנשים ההולכים יכשלו בגוייתם, ומפני שכה היתה משפטם על כל הגוים לכן נתחייבו בחרבן ובהפכה הזאת שבאה על נינוה ראש מלכותם והמפרשים פירוש הפסוקים האלה מקול שוט וגומר פרש מעלה וגומר שתשמע נינוה קול זה מהבאים עליה ומרוב הרוגיה יכשלו ההולכים בתוך נינוה בגויתם. ומה שפירשתי הוא היותר נכון שהוא ספור מעשה מלך אשור באומות אשר היה כובש, ולכן סמך אליו אומרו (ד) מרוב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים ר"ל ג"כ היה החרבן הזה לנינוה לפי שהיתה עיר חנפה שהיו מלכיה יודעים לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמהם ובסוף היו כובשים אותם תחתיהם, וכנגד הפתוי שהיה מפתה בראשונה נראית ענינה כזונה טובת חן שיחמדו אותה רואיה אליה ישגיחו אליה יתבוננו כאשר עשו שבטי ישראל בבטחם במלך אשור שיהיה בעזרתם והוא שב להחריבם, ואלה הם הכשפים שבערכם אין ענינה כאשה זונה בעלת חן כי אם כבעלת כשפים המוכרת גוים רוצה לומר הבוטחים בה בזנוניה ומשפחות האדמה היתה מרמה אותם בכשפיה.