אברבנאל על נחום ב:ט

ונינוה כברכת מים וגומר עד סוף הנבואה וסוף הספר. יאמר שנינוה היתה כברכת מים מימי קדם, והדמוי הזה כפי המפרשים כולם הוא שהיתה מלאה כל טוב עושר ונכסים שלוה ושקטה כברכה שהמים מכונסים בה ואינם זזים ממקומם: ונראה לי שאין בכתוב הזה המשלי אבל שהדבר כפשוטו שנינוה מימי קדם מיום הוסדה כל חוצות בה תלכנה מים ואם יחפרו בה בעפר כזרוע אדם יצאו מים רבים לפי שהיתה כולה נובעת מים, וגם היום כן היא וכמו שהעידו לי אנשים שישבו בה עד שאומרים שהעם היושב בה אינם דרים כלל בקרקע הבתים כי אם בעליות מפני שכל הקרקע נובע מים ומביאה אל החליים ולכן הם עושים עליות זה למעלה מזה כולם מעץ לדור שם, ועל זה באמת אמר ונינוה כברכת מים מימי היא רוצה לומר מימי קדם היתה כן, ובעבור שהאנשים היושבים במקומות הלחים הם חלושים באין לב בהפך היושבים בהרים שמפני יובשם הם קשים וחזקים לכן הודיע הנביא שמפני שהיתה נינוה כברכת מים מיוסדת באותו לחות לכן אנשיה היו נסים ולא עמדו בפני אויביהם, ועם היות שהמלך והשרים היו אומרים להם עמדו עמודו להלחם באויבינו אין מפנה רוצה לומר אין שישיב פניו לקול הקורא, (י) ולכן אמר הנביא כנגד השרים בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה רוצה לומר אין סוף לתכונת הממון שתמצאו שם וכלים מכלים שונים, ואומרו כבוד מכל כלי חמדה פירש רש"י שהוא מלשון רבותינו שאמרו (ברכות פ"ח מ"ד) מכבדין את הבית אישקובנ"ט בלעז וכן תרגם יונתן ספו מכל מאני חמדתא, ויהיה לפי זה כבוד מקור כמו זכור ושמור, יאמר הכתוב כבדו ובערו את העיר מכל כלי חמדה. ונראה לי לפרשו כפשוטו מלשון כבוד שיאמ' הנביא כנגד גבורי הכשדים בוזו כסף בוזו זהב ועוד תבוזו בחרבן נינוה בנצחון האשורים בכבוד רוצה לומר כבוד נצחון המלחמה שהוא יקר מכל כלי חמדה, וכבר זכר הפילוסוף שהכבוד הוא יותר מעולה מן העושר ושאין העושר כי אם כלי להגיע באמצעותו אל הכבוד בראשון מספר המדות.