אברבנאל על נחום ב:ח

ואמר והוצב גולתה הועלתה כי הוצב היא מלשון מצב וקיום והתיצבות וגולתה הוא מענין עטרה כמ"ש (זכריה ד, ב) וגולה על ראשה, מימין הגולה (שם ג), גולה וכותרת, יאמר מצב העטרה שלה שהיא השכינה נסתלקה ממנה וכנוי גולתה הוא כנגד ירושלם שעליה אמר למעלה ימהרו חומתה, ועל הכהנים והלוים המנהיגים העובדים והמשוררים בבית המקדש אמר ואמהותיה מנהגות כקול יונים מתופפות על לבביהן רוצה לומר אותם שבימי הצלחתה היו מנגנים ומתופפים בתוף וכנור בכוונה רבה על לבביהן עתה ינהמו כקול יונים.

ובעבור שכל מה שזכר הנביא ע"כ מתחלת פרשת הנה על ההרים היה הכנסת דברים מענין ישראל בתוך נבואת ננוה, לכן כשהשלים לדבר בענין ישראל חזר לדבר בענין נינוה באומרו ונינוה כברכת מים כאומר נחזור לענינינו אשר החילונו בענין נינוה זהו פירוש הפסוקים האלה אצלי. ואל יקשה עליך איך יבא ענין ישראל בתוך נבואת נינוה כי פעמים רבות יראו הנביאים בראותם חזון אחד אגב גררא דבר אחר, כ"ש שכבר מצינו לחז"ל בבראשית רבה (סג, יז) שדרשו בפ' ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה, כה) הוא אדום ותבשילו אדום ארצו אדומה גבוריו אדומים לבושו אדום ופורע ממנו אדום בלבושיו אדומים, הוא אדום שנאמר ויצא הראשון אדמוני תבשילו אדום שנאמר (שם כה, ל) הלעיטני נא מן האדום ארצו אדומה הר שעיר בארץ אדום (בראשית לב, ד) גבוריו אדומים מגן גבורהו מאודם (לעיל ד) לבושיו אדומים אנשי חיל מתולעים (שם) ופורע ממנו אדום שנאמר (שיר השירים ה, י) דודי צח ואדום בלבוש אדום שנאמר (ישעיה סג, ב) מדוע אדום ללבושך עד כאן. הנה ביארו מגן גבורהו מאודם אנשי חיל מתולעים שנאמר כאן על מלכות אדום הרשעה ועל חורבן בית שני, והוא המוכיח שאינו מהקושי שנאמר שכאשר ראה הנביא נחום מה שיעשה נבוכדנצר בענין נינוה ראה אגב גררא מה שיעשה גם כן בירושלם שיחריבה כיון שלדבריהם ז"ל ראה מיד גם כן אגב גררא החורבן השני שיעשו בירושלם בני אדום. אמנם המפרשים פירשו מגן גבורהו מאודם על גבורי נבוכדנצר כשהלכו על נינוה שהיו לבושים בגדי תולעת שני מפני כבודם וגם להבהיל לבות בני אדם והיו בוערים כלפידי אש רצים בחפץ גדול להלחם עליה, ופירשו יזכור אדיריו על מלך נינוה שיזכור ויקרא גבוריו ואדיריו להלחם בכשדיים ואותם הגבורים שלו יכשלו בהליכתם לפי שהכשדים ימהרו אל חומת נינוה להפילה והכינו הסוכך והוא מכסה קרשים ועורות עליהם שנכנסים ולוחמים תחתיו להשגב שם בעוד שהם חותרים החומה והוא מגין עליהם מן האבנים שמשליכים מעל החומה, ויונתן תרגם ויבנון מגדלא, ומלבד זה שערי נינוה היוצאים לנהרות נפתחו לפי ששברו אנשי החיל דלתות העיר, וכיון שנפתחו היה ההיכל נמוג והוא היכל המלך הסמוך לשערים שהיה נמוג ונרעד מכח אבני הסוללות שהיו מכים בכתליו, ויונתן תרגם ומלכא בהיכליה זע.

ואמנם והוצב גולתא הועלתה פיר' רש"י כפי יונתן על המלכה לפי שהיא אצל המלך כמו שאמר (תהלים מה, י) נצבה שגל לימינך, ורב שמואל הנגיד פירש ששם המלכה היה הוצב, והענין שהיא היתה כבודת בת מלך פנימה עתה גולתה והועלתה על המרכבה להוליכה בגולה, ואמהותיה שהן נערותיה היו מנהיגות אותה ונוהמות בקול קינה כיונה ומתופפות על לבביהן כנשים המקוננות המכות בידיהן על לבביהן כדרך האדם המכה בתוף: ואבן כספי לא יאמין שהנביא נחום יקפיד לזכור שם המלכה הנבלית הזונה ממלכות נינוה שאם לא זכר שם המלך איך יזכור שם המלכה, ולכן פירש שהוצב הוא מענין קיום ותוקף וגולתה הוא מענין עטרה כמו שפירשתי אני, ויאמר הכתוב וההיכל היה נמוג והוצב כלומר שלא נפל ההיכל אבל היה עדיין נצב וצוה ג"כ נמוג ומתמוגג מפני הסוללות ואז המלכה המעוטרת שהיא גולתה העלתה משם, ואמהותיה מנהגות לפניה היו מנהמות כקול יונים תחת שהיו מנגנות ומשוררות לפנים ומתופפות על לבביהן בתוף וכנור. וה"ר דוד קמחי בשם אביו פירש הפסוק כולו על נינוה ולא ישר בעיני והותרה השאלה הו' כפי כל אחד מהפירושים האלה אשר זכרתי: