אברבנאל על מיכה א:ט

כי אנושה מכותיה וגו' עד הוי חושבי און:

סיפר הנביא שעשה המספד והיללה שזכר ושהלך ערום כאיש שולל על חרבן מלכות ישראל לשתי סבות, האחד לפי שאנושה מכותיה ר"ל שכל אחת ממכותיה של שומרון החרב והרעב והדבר והגלות היתה אנושה חזקת הכאב והיאוש ואמר זה על גלות השבטים לפי שלא זכו לפקידה והוא על דרך אנוש לשברך, והסבה השנית היא לפי שאותה מכה של שומרון באה גם כן על יהודה, ולא אמר זה על סנחריב שעלה על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם כמו שפרשו המפרשים כי הנה סוף קינתו זאת קרחי וגוזי על בני תענוגיך הרחיבי קרחתך כנשר כי גלו ממך והוא המורה שעל גלות נבוכדנצר נאמר, ועוד שהנה הרעה אשר עשה סנחריב לבני יהודה לא היתה אנושה כיון שהצילם ה' מידו, אבל אומרו על חרבן ירושלם על ידי נבוכדנצר שהמכה האנושה מהחרבן והגלות שהיה בשומרון באה גם כן על מלכות יהודה שגלו גם כן ובעבור שהיה זה הנביא משבט יהודה לכן אמר נגע עד שער עמי וזכר בפרט ירושלם כי היא היתה העיקר.