אברבנאל על מיכה א:ח

ואחרי שזכר הנביא חרבן שומרון וגלותה אמר עליו על זאת אספדה ואילילה אלכה שולל ועירום אולי שהנביא הלך לירושלם ערום ויחף כאיש ששללוהו בוזזים עושה מספד מר להמשל שכך יהיה לכל בני ישראל בגלותם כי כן הלך ישעיהו ערום ויחף לאותו דמוי עצמו: ורש"י פירש שולל וערום משתגע כשוטה בתמהון לבב כמו אשתוללו אבירי לב (תהלים עו, ז) ומזה מוליך יועצים שולל כי המטורף מדעתו דרכו ללכת ערום כאלו שללו את כל בגדיו, אבל יונתן הבין שאמר כל זה הנביא על גלות ישראל ובשמם שיספדו ויילילו וילכו שולל וערום בגלותם, והפירוש הראשון יותר נכון אצלי: