אברבנאל על מלאכי ג:יט

האמנם מהו היום הזה אשר אמר ליום אשר אני עושה כי הנה היום בא בוער כתנור, הנה הרב הגדול המימוני בפירוש המשנה אשר לו ובמקומות אחרים מספריו יראה שפירש הפסוקים האלה כולם על עונש הרשעים בגיהנם אחר המות בעולם הנשמות, כי הוא כתב בפ' חלק ואמנם גיהנם הוא כנוי לעונש הרשעים ולא התבאר בתלמוד איך יהיה זה העונש, אבל מקצתם אומרים כי השמש תקרב אל הרשעים ותשרפם ויביאו ראייה מן הפסוק הנה היום בא בוער כתנור וגומר, ומקצתם אומרים כי הוא חמימות נפלא תבער בגופיהם ותשרפם והראיה ע"ז רוחכם אש תאכלכם, ושם ביאר הרב דעתו הוא שהעונש הגדול הוא שתכרת הנפש ותאבד ולא תשאר ומזה יראה שדעתו היא שעל עונשי גיהנם המגיעים לנפש בהפרדה מן הגוף נאמרה הפרשה הזאת, ושעליו יפרש ג"כ מ"ש בע"ז פר"ק (ג, ב) אמר ר"ל אין גיהנם לעתיד לבוא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ורשעים נידונין בה שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וצדיקים מתרפאין בה שנאמר וזרחה לכם יראי שמש צדקה ומרפא, ומה שזכרו גם מזה בב"ר (ו, ו) ששם אמרו רבנין אמרין יש גיהנם לעתיד לבוא שנאמר (ישעיה לא, ט) נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם, ורבי יהודה אומר לא יום ולא גיהנם אלא אש שיוצאה מגופו של רשע ומלהטתו שנאמר (שם לג, יא) תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלם. והרב העיר דבריו אל דברי ריש לקיש ולדברי רבי יהודה ולא זכר דעת רבנין וזה כולו כדי להוכיח שעל עונשי גיהנם דברו השלמים האלה ולדעת הזה נמשכו רבים מהאחרונים ששתו מימיו. וכפי זה הדעת ראוי שיפרשו הפסוקים כן שיהיה פירוש ולהט אותם היום הבא להגיד שאין האש ההיא גשמית כאש היסודית או המורכבת אשר לנו ולכן אין שם אש לוהט אבל הלוהט האמתי ברשעים הוא היום הבא כלומר בזמן ההוא הבא אחר המות ושליפות המשל אמר אשר לא יעזוב להם שורש וענף.