אברבנאל על מלאכי ג:טז

ואמנם אומרו אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו כתבו המפרשים שהיא תשובת ה' ופרש"י אז בעשות הרשעים רשעם, והטובים הולכים קדורנית מפני נדברו ואמרו יראי ה' איש אל רעהו שלא להדבק במעשי הרשעים ולא נשכחו דברים הטובים מלפני. והרב רבי דוד קמחי פירש כשישמעו יראי ה' דברי הכופרים האלה נדברו איש אל רעהו כנושאים ונותנים בדברים האלה עד שימצא בדעתם כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול ויקשב ה' דבריהם ויתן להם שכרם.

והנה לכל אחד מן הפירושים האלה העיקר חסר מן הספר ולכן נראה לי לפרש שאז נדברו יראי ה' הוא גם כן מכלל דברי הכופרים ושנדברו הוא מלשון דבר והריגה כמו אהי דבריך מות (הושע יג, יד) ידבר עמים תחתינו (תהלים מז, ד) ותדבר את כל זרע הממלכה (דברי הימים ב כב, י) וכמו שהביאו בעל ספר השרשים, יאמר הכתוב שנבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים בהכנסם בסכנות עצומות וימלטו מהם ובאותו זמן עצמו היו נדברים נשברים ונכרתים יראי ה' איש אל רעהו שענינו איש עם רעהו, או שיראי ה' במקרים רעים נמשכים ביניהם היו משברים והורגים אלו לאלו כאילו יד ה' היתה בם להומם ולאבדם, וזה כלל רוע הסדור שיהיו טובות לרשעים ואמנם לצדיקים ימצאום צרות רבות ורעות, ועל זה משיבם הנביא ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו רוצה לומר דעו נא וראו שכל זה אשר אמרתם השם יתברך מקשיבו ושומע אותו וצדקת הצדיקים ורשעת הרשעים כולה גלויה לפניו כאלו נכתבה בספר זכרון למען תעמוד ימים רבים עד בוא עת הפרעון והגמול האמתי, והזכרון ההוא יהיה ליראי ה' והם בעלי המצות המעשיות ולחושבי שמו והם בעלי הדעות והאמונות כי הם יודעי סוד השם הגדול והנורא. והנה כתיבת הספר הוא דבר המשליי להורות על גלוי הידיעה הפרטית לפניו יתברך.

ובמדרש רות (ה, יד) אמר רבי יצחק כשאדם עושה מצוה יעשה אותה בלב שמח אלו היה יודע ראובן שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (בראשית לז, כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה טוענו ומוליכו אצל אביו, אילו היה יודע אהרן שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו (שמות ד, יד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו בתופים ומחולות היה יוצא, אילו היה יודע בעז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ויצבט לה קלי עגלים פטומים היה מאכילה, רבי כהן ורבי יהושע דסכנין בשם רבי יהושע בן לוי לשעבר אדם עושה מצוה נביא כותבה ועכשו כשאחד עושה מצוה מי כותבה אליהו ומלך המשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו. וכן היא ג"כ בויקרא רבה. ולא רצו בזה שספר הזכרון הנכתב לפניו יתברך מלך המשיח ואליהו היו הכותבים עליו אלא שעל ידם יהיה הגמול לכל אחד על פי מעשיו אם לחיים בזמן קבוץ הגליות על ידי מלך המשיח ואם למתים ביום התחייה על יד אליהו ולכן יחסו להם הכתיבה כפי כוונת הענין, ואמר שבזמן ההוא יהיה ליראי ה' וחושבי שמו שכר גדול לפניו יתברך, (יז) והוא אומרו והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה כלומר שבאותו יום וזמן מיוחד יהיו הצדיקים לפניו יתברך כסגולה החביבה על אדם שישמרה מכל פגע רע ויענדה עטרה אליו ואז יחמול עליהם כאשר יחמול איש על בנו אהובו העובד אותו, (יח) ואז תשובו ותראו כמה מההפרש יש בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו ובחגיגה פ"ק (ט, ב) א"ל בר הא הא להלל היינו צדיק היינו עובד אלקים היינו רשע היינו לא עבדו, אמר לו עובד ולא עבדו תרויהו צדיקי גמירי נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו מאה ואחת, אמר לו ומשום זמנא חדא קארי ליה לא עבדו אמר לו אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזי וחד עשר פרסי בתרי זוזי. האמנם במדרש שוחר טוב פירשו הכתוב באופן אחר עובד אלקים לצורך אלקים רוצה לומר לשמו לא עובדו שלא לצורך אלקים שלא יעשה האדם דברי תורה קרדום להשתמש בהם ועטרה להתעטר בהם ודבריהם אמת. אבל כפי הפשט יותר נכון לפרש בין צדיק לרשע שהצדיק הוא מקיים מצות עשה והרשע הוא הפושע והעובר על מצות לא תעשה, וגם כן זכר ההפרש שיש בין עובד אלקים לאשר לא עבדו שהוא אשר עבר על מצות עשה ובטלה כי אינו דומה מי שעבר שב ואל תעשה שנקרא לא עובד אל עושה העבירות במצות לא תעשה שהוא הנקרא רשע, הנה א"כ אין הבדל בין צדיק לעובד אלקים אבל יש הבדל גדול בין רשע לאשר לא עבדו ולגודל הגמול ההוא אמר כי הנה היום בא בוער כתנור: