אברבנאל על מלאכי ג:א

ואמנם אומרו הנני שולח מלאכי ושאר הפסוקים שאחריו פירשום המפרשים לעתיד לבוא. וכתב הראב"ע שמלאכי הנז' כאן הוא משיח בן יוסף, והאדון הוא הכבוד והוא עצמו מלאך הברית. והרד"ק פי' האדון על משיח בן דוד ומלאך הברית על אליהו שיבא באחרית הימים כמו שיזכור ולכן אמרו בהגדה שאליהו קנא על ברית המילה שמנעוה מהם מלכות אפרים שנאמר (מלכים א יט, י) קנא קנאתי לה' אלקי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל, ושאמר לו הקב"ה אתה קנאת בשטים על הע"ז וכאן אתה מקנא על ברית מילה חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו להניח כסא כבוד לאליהו בשעת הברית ומפני זה נקרא מלאך הברית שנאמר ומלאך אשר אתם חפצים. זה דרכם בפירוש זה הענין. אבל הוקשה לי איך תהיה התשובה ההיא מספקת לקושית רשע וטוב לו שהיו מסתפקים בה רשעי הדור רוצה לומר שיבא מלך המשיח ויעניש את הרשעים כי כאשר יהיה זה לא יהיה כי אם אחרי אלפים מהשנים ואז הרשעים האלה כבר יהיו חולפים מן העולם הזה הם וזרעם כמה דורות ומה תשובה זאת לקושיתם. האמנם רש"י פירש הכתובים האלה לאחר המות על עונשי הרשעים בגיהנם, וענין הכתובים כפי פירושו אם תבקשו משפט הרשעים בא יבא ולא יאחר וגם לא תחפצו בו כי הנה אנכי שולח מלאכי והוא רמז למלאך המות ופנה דרך הרשעים לפני לתת לאיש כדרכיו ופתאום יבא כשלא תחשבו ולא תרצו האדון אשר אתם מבקשים שהוא אלקי המשפט אשר אמרתם ר"ל שתבא המות פתאום על כל חי ואחריה יכירו וידעו כי אלקי משפט ה', ומלאך הברית הוא מלאכי הנזכר והיא נוקם נקם ברית רמז למלאך המות, ואולי שמפני זה אמר הנה בא כי תמיה הוא בא ויבא אבל מי יכלכל ויסבול את יום בואו שעונשי גיהנם גדולים מנשוא. ובסוף הדברים אמר על זה אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם אף על פי שאני מאריך אפי לא שניתי דעתי עלי מבראשונה לאהוב עתה את הרע ולשנא את הטוב, ואתם בני יעקב אף על פי שתמותו ולא גביתי מכם עונותיכם בחיים לא כליתם אינכם כלים מלפני כיון שהנחתי לי הנפשות לגבות מכם דיני בגיהנם וכן ת"י. ודברי הרב בזה טובים ונכוחים כפי אמתת הענין, אבל פשט הכתובים אינם מתישבים עליו כי הנה אומרו ומי יכלכל את יום בואו מורה שעל יום מיוחד ידבר לא על העונש התמידי, גם אומרו וטהר את בני לוי והיו לה' מגישי מנחה בצדקה וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות הנה זה לא יפול על הנפשות אחר המות. והראב"ע מכח המאמרים האלה פירשם לעתיד. עוד תשוב תראה שענין הפרשה הזאת מתלונת רשע וטוב לו ותשובת השם הוא עצמו ענין פ' חזקו עלי דבריכם ששם זכר אותה תלונה ואותה תשובה עצמה ולא התעוררו המפרשים לתת טעם בהכפלתה, גם תראה שיש בפסוק הזה מאמר בלשון הוה הנני שולח מלאכי ומאמר בלשון עתיד ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומאמר בלשון עבר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא, שבא הוא עבר כמו בא אחיך במרמה (בראשית כז, לה) הנער בא ודוד קם (שמואל א כ, מא) וראוי לתת לו סבה:

ולכן נראה לי לפרש בזה שאנשי בית שני בראותם עצמם משועבדים למלכי פרס, ובראותם שאף גם כן שבנו את הבית לא ירדה בו שכינה חשבו שנסתלקה מהם השגחת השם יתברך כמו שנסתלקה השכינה והכבוד והאש מן השמים ותשובת האורים והתומים, ולכן עשו טענה על הסתלקות ההשגחה מרוע הסדור הנראה בהצלחות הרשעים, וע"ז השיבם הש"י הנני שולח מלאכי כאומר הנה לרוע הסדור אשר הקשיתם ואמרתם איה אלקי המשפט הנני שולח מלאכי והוא הנביא הזה אשר נקרא שמו כן מלאכי, או שהוא היה מלאך השם ונביאו שהיה הש"י שולחו להודיע להם מה שיהיה בעונש הרשעים וצדקת הצדיקים באחרית הימים, רומז למה שיזכור אחר זה בפסוק חזקו עלי דבריכם כי שם זכר הנביא הספק הזה, והשיב עליו והוא אומרו הנני שולח מלאכי שהוא הנביא הזה להודיע איה אלקי המשפט ומתי ישפוט משפט מוחלט וגודל אותו המשפט לכל נוצר, והוא יפנה דרך לפני רוצה לומר שיתיר לכם התלונה הזאת ולכן אמר בלשון הווה הנני שולח. והנה לא זכר כאן מיד הענין ההוא לפי שראה לזוכרו בסוף נבואותיו להיותו אחרית הדברים כולם כדי לחתום בו חזון ונביא ולכן השלים ראשונה עניני התוכחות ובאחרית הדברים יעד על מה שיהיה באחרית הימים. ואמנם לענין הכבוד והשכינה שאמרתם שלא ירדה ביניכם דעו נא וראו כי עתידה היא לרדת בבית העתיד ועז"א ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ירמוז לשם הנכבד שיבא אז אל היכלו אשר בבית מקדשו וישכון שם כבודו ושכינתו, וקראו אדון כי הוא אדון כל הארץ ואותו היו מבקשים בתלונתם. ונתן להם ראיה על קיום זה הייעוד מענין מלך פרס שהיה מלאך השם שלוחו ומשיחו להחריב את בבל ולהשיב נדחי יהודה לירושלם כמו שניבא עליו ישעיהו והוא אשר כרת להם ברית שלום, על זה אמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים רוצה לומר בכבודו ואהבתו הלא ראיתם שהנה בא כמו שיעדתם כן יבא האדון אשר אתם מבקשים פתאום ובהסח דעת בזמן הגאולה וקבוץ הגליות יבא.