אברבנאל על מלאכי א:ד

ואם תאמר מלכות אדום רוששנו רוצה לומר לא ידו נגעה בנו אבל במקרה העולם באנו פעמים לדלות וריש ולחרבן הארץ ועוד נשוב ונבנה חרבותינו, הנה הש"י משיבם המה יבנו ואני אהרוס כלומר אף על פי שהמה יבנו חרבותם בעצתם אני מפני שנאתי אותם אהרוס את בנינם עד שכל בני עולם יכירו וידעו כי הם מקוללים וארורים ממני וזהו אומרו וקראו להם גבול רשעה והעם אשר זעם השם עד עולם לפי שהכל ידעו שאני שונא אותם וזועם את מלכותם, (ה) אמנם אתם בני ישראל לא תהיו כן כי עיניכם תראינה בחורבנם ותאמרו יגדל ה' מעל לגבול ישראל ופרש"י תראה גדולת ה' מעל לגבול ישראל להודיע כי אנחנו עמו. והראב"ע פירש כי מעל לגבול ישראל הוא דבק עם ואתם יאמר שבני אדום יהיו בחרבן ובזעימה ואתם בהיותכם יושבים מעל לגבול ישראל תאמרו יגדל ה' רוצה לומר שבח והודאה נתן לאלקינו, והייעוד הזה אפשר לפרשו על זמן בית שני שהיתה ארץ אדום חרבה ועמה בשממון והיו בני יהודה יושבים מעל לגבול ישראל ויתנו ע"ז שבח והודאה לש"י לפי שהם יושבים בגבולם ושיקרא גבול ישראל וגבול אדום חרב ויקרא גבול רשעה: ויותר ראוי לפרשו לעתיד לבוא ולכן אמר העם אשר זעם ה' עד עולם שמורה על הנצחיות. ואולי הייעוד הזה נאמר על שני הזמנים יחד. הנה הותרו כפי מה שפירשתי שתי השאלות הראשונות, אם האחד שהם היו מכחישים הקדמת השם שאמר אהבתי אתכם אבל היו אומרים שסבת אותה אהבה היתה אהבת אברהם אותו והיה הוא אם כן מחוייב באותה אהבה ועל כן השיבם הלא אח עשו ליעקב ואת עשו שנאתי כמו שפירשתי. ואם השנית שלא זכר ואשים את הריו שממה להוכיח השנאה בלבד כי אם שאדום בחורבנו לא ישוב עוד וישראל ישוב והוא המורה שאהב את יעקב ואת עשו שנא.