אברבנאל על מלאכי א:יא

כי ממזרח שמש עד מבואו וגו' עד ואמרתם הנה מתלאה: חז"ל בתנחומא (אחרי ט) פי' זה הפסוק על תפלת המנחה ופי' ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי על כל תפלות ישראל, וג"כ דרשוה על הת"ח העוסקים בתורה בהלכות עבודה בכל מקום מעלה אני עליהם כאלו מקטירים ומגישים לשמי שנ' זאת התורה לעולה למנחה זאת התורה לא עולה ולא מנחה. וכן ת"י ובכל עידן דאתון עבדין רעותי אני מקבל צלותכון ושמי רבא מתקדש על ידיכון וצלותכו כקרבן דכיא קדמי. ורש"י פי' הפסוק הזה ע"פ דרכם ז"ל ולמה אתם מחללים שמי והלא גדול הוא בגוים ואני אהבתי וחייבתי עליכם שבכ"מ שאתם מתפללים לפני אף בגולה מוקטר ומוגש הוא לשמי ומנחה טהורה היא לי כי על ידכם גדול שמי בגוים ואתם מחללים אותי, הנה פי' הפסוק כולו מההקטרה וההגשה והמנחה על ישראל. והראב"ע פי' הפסוק כולו על אומות העולם שממזרח שמש ועד מבואו שהם שתי קצוות הארץ ממזרח למערב שם היישוב כולו, ואינו כן מצפון לדרום איננו מיושב כולו, בכל מקום מהיישוב אלו צויתי אותם כמו שצויתי אתכם היו מקטירים ומגישים לפני קרבנות ומנחה טהורה לא כמו שאתם עושים שמגישים על מזבחי לחם מגואל ולזה הפי' נמשך הרד"ק. והנה לפי' רש"י יחסר הנושא ולפי' הראב"ע יחסר התנאי העצמי, לפי שהכתוב אומר גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש ואם זה על ישראל נאמר כדבריהם ז"ל היה ראוי שיזכור שבכל מקום מוקטר מוגש תפלותיהם של ישראל או תורת החכמים העוסקים בדיני עבודה, וכן לפי הראב"ע יחסר התנאי העצמי שהוא ובכל מקום מוקטר מוגש אילו צויתי אותם על כך כמו שצויתי אתכם. ומפני זה שני הפירושים האלה לא יתכנו כפי הפשט.

אבל האמת בפשט הכתוב הזה הוא שבעבור שהיה הקב"ה מוכיח את הכהנים שהיו מבזים שמו ומגישים על מזבחו לחם מגואל, אמר להם היה לכם ללמוד מדרכי הגוים שעם היות שלא ראו אור התורה הנה בראותם עוצם התנועה היומית שמתנועע הגלגל הראשון ממזרח למערב בכל יום הם מפאת עיונם וחקירתם מאמינים שיש סבה ראשונה לכל הסבות הרוכב בשמי שמי קדם מניע הגלגל ההוא בתעצומו ורומו ומגדלים ומרוממים אותו ועושים עבודות והקטרות היותר נקיות וטהרות שאפשר לפי דעתם לפניו, ואין אחד מהם שיכפור במציאות הסבה הראשונה ומעלתו ושלימותו לפי שראו שהשתלשלות הסבות לבלתי תכלית הוא שקר ושכל המתנועע יש לו מניע ואם הוא מתנועע תמיד הנה בהכרח מניעו נבדל ולכן אין אחד שיבזה שמו, ועל זה אמר כאן כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ומ"ם ממזרח הוא אצלי מ"ם הסבה ר"ל כי מסבת מזרח השמש ותנועתו עד מבואו גדול שמי בגוים שיכירו וידעו כולם שאני המניע הראשון באותה תנועה ואני סבה לכל הסבות, וזה שאמרו חז"ל במסכת בבא בתרא (טז, ב) מרגלית אחת היתה תלויה בצוארו של אברהם וכל חולה שהיה רואה אותה מיד נתרפא וכשמת אברהם תלאה הקב"ה בגלגל חמה, ר"ל שהיו בפיו ובגרונו של אברהם אבינו טענות ומופתים להוכיח מציאות הסבה הראשונה ושלימותו ובזה כל חולה באמונותיו ודעותיו בשומעו דבריו ומיד נתרפא וכשמת אברהם תלה הקב"ה אותה המרגלית בגלגל חמה כי הוא המורה על מציאות מניעו הראשון ויכולתו באותה הנעה העצומה ממזרח למערב. ועד"ז אמרו בתנחומא (אחרי ט) משעה שהשמש זורחת במזרח עד ששוקעת בערב אין קלוסו של הקב"ה סר מפיו שנאמר (תהלים קיג, ג) ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם השם שתהלות הוא במה שיהיה מתנועע בני אדם. ומפני שכלל הגוים היו משיגים מציאות הסבה הראשונה יתברך משפיע על כל שאר הסבות מפני התנועה היומית לכן אמרו חכמים ז"ל דקרו ליה אלהא דאלהיא ר"ל שכל בני אדם מודים במציאות הסבה ראשונה לכל העלות, ולזה אמר גדול שמי בגוים שהיה שמו וכנויו ורשומו בקרב הגוים הנמשכים אל המשפט השכלי מבלי דת שהוא גדול שהגדולה ההיא תרמוז אל היותו ראשון לכל נמצא גבוה מעל גבוה, וכמו שאמר יתרו רומז לזה (שמות יח, יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים ר"ל עתה ידעתי שה' אלהיכם הוא הגדול על כל האלקים שהוא הסבה הראשונה המשפעת כולם. וידוע גם כן שכל אומה ואומה תזבח לאלהי האלקים זבח נקי וטהור בעיניה והקטרה היותר משובחת שתקיף מחשבתה לפי שכל דבריהם ומחשבותיהם הוא לכבד את אדון העולם רבון כל המעשים ואם יש בהם עובדים לשמש ולירח או לכל צבא השמים אין זה כי אם לחשבם שהסבה הראשונה מנה אותם מנהיגים על הדברים ההווים והנפסדים וכמ"ש הרב ז"ל בספר המדע פ"ה מהלכות ע"ז.

הנה אם כן אין שום אדם שלא יודה במציאות הסבה הראשוה ושלא יכבדהו בכל יכולתו ודעתו אבל יפול בהם הטעות אם בהעדרם ממנו ית' הידיעה וההשגחה בשפלים מפני רוממות מעלתו ובחשבם שהנהגת העולם השפל כולו מהסבות האמצעיות השמימיות ושהיו מתרצים לפני האמצעיים ההם כאשר יכבדו ויעבדו את סבתם הראשונה, גם שמהם חשבו שאותה הסבה הראשונה אשר חייב עיונם וחקירתם היה שר משרי מעלה או אדם היה כאחד ממנו בשום זמן מהזמנים, ומהם בכפרם שנתיחדה השגחתו והנהגתו על אומת ישראל, וזה היה ענין פרעה באומרו לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח שסכל השם ההוא על מה יורה וסכל שהסבה העליונה ישגיח בארץ וכמו שאמר לו על זה למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. והנביא על זה אמר שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו שהם אשר לא ידעו שאתה פודה ישראל וגואלו ולא ידעו שמך ולא קראוך בו שהוא השם אשר למדנו משה רבינו עליו השלום מפי הגבורה. וכבר ביאר כל זה המשורר באומרו ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' (תהלים קיג, ג) שענינו כמו שפירשתי שבסבת זריחת השמש ובואו ושקיעתו שם ה' מהולל בפי כל הבריות שמקלסין אותו מפני מה שיראו מאותה תנועה העצומה, וביאר עוד סלוק השגחתו באומרו רם על כל גוים ה' על השמים כבודו ר"ל שהיה הקדוש ברוך הוא רם ונעלה מהנהיג ומהשגיח בשפלים ושלבד על השמים היה כבודו והשפעתו, אמנם אנחנו לא נאמין כן כי מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות (שם ה), וביאר המגביהי באומרו בשמים כי שם תשוער ישיבתו מפני הנעת הגלגל העליון המקיף, וביאר המשפילי לראות באומרו ובארץ שבשפלים ישגיח ויראה עם כל מעלתו, וזכר מהשגחתו באומרו מקימי מעפר דל וגומר, והביא ראיה לזה מענין האומה בצאת ישראל ממצרים וגומר היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו שייחד השגחתו וממשלתו עליהם עד שעשה להם נסים ונפלאות וקרע להם את הים. ואמנם בענין העבודות אנחנו נדע מה נעבוד את ה' לפי שהוא יתברך צונו בדרכי עבודתו אבל הגוים זובחים ומקטירים ומקריבים מנחותיהם כרצונם ודעתם, וכבר אמר החבר למלך הכוזרי שאי אפשר שיתקרב האדם לאל כ"א בדברים שהוא יתברך יצוה בעשייתם כי הם לבד הנרצים אצלו.

ועל זה עצמו נאמר כאן כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ר"ל הם אינם יודעים דבר מחפצי ורצוני כי לא הגיעה אליהם הנבואה ודרכי התורה האלהית אבל שם הסבה הראשונה כבר ידעוהו בדעתם ועיונם מפאת תנועת הגלגל העליון ובכל מקום מארצותם לגויהם מוקטר מוגש לשמי, לא אמר מוקטר מוגש לי כמו שאמרה תורה אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א, ב) ולא אמר שיקבלהו השם ברצון ולא שהיתה אותה עבודה טובה ורצויה ולא במקום נבחר אליו אלא שלפי דעתם וכוונתם היו מכבדים את השם אשר שמעו או קבלו מחקירתם ומשתחוים לפניו ולא היו מקריבים לשמו כי אם מנחה טהורה לא מגואלת, ויצא מזה התוכחה לכהנים מורי התורה ומלמדיה למה היו בוזי שמו ומגישים על מזבחו לחם מגואל.