אברבנאל על שופטים ח:כב

ויאמרו איש ישראל אל גדעון וגו', עד ויכנע מדין לפני בני ישראל. לפי שהמלכות והממשלה ממנה שתהיה במשפחה (כמו שהענין במלכים שירשו בניהם את המלכות) וממנה שיקנה האדם אותה מכח מעשיו וגבורתו אם יציל את הארץ מידי אויביה, והיה המנהג בשופטי ישראל להמשילם כפי גבורותיהם לא בירושה, לכן אמרו ישראל שעם היות שאין הממשלה כי אם כפי המעשים (לפי שגבורת גדעון והצלחתו היתה כל כך) הם היו חפצים שתתמיד לאלף דור עם היות שבניו לא יהיו גבורים ומושיעים כמוהו, וז"ש משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך מדור אל דור כיון שהושעתנו מצרינו, ואמרו בנך ובן בנך עם היות לו שבעים בנים לרמוז ליתר בכורו, כי תלך הממשלה בבן הגדול מאחיו תמיד, והוא השיב (כג) לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' הוא ימשול בכם, ר"ל כי המלכות והממשלה אינו נאות לאיש מבני אדם, כי איך ימשול בצדיקים וטובים ממנו? ואיך ימשול ומחר ימות? אבל תאות לשי"ת כי הוא אלהי האלהים חי וקיים הוא: והנה נכתב הספור הזה להודיענו רשעת בני ישראל שאמרו לגדעון משול בנו גם אתה גם בנך וגו', ועוד מעט הרגו כל בניו לפי חרב והמליכו את אבימלך בן אמתו, וגם כי אחרי מותו שנשאר יותם בן גדעון לא הקימוהו עליהם למשול, והוא ממה שיורה שבלשונם כזבו לו. והודיענו עוד הספור הזה דבר שני, והוא שהיה גדעון נביא לה' ודברי חולין שלו היה בהם רוח הקדש, ולכן אמר לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם, כי כן היה שהוא מת ואחריו לא משל יתר בכורו וגם לא כל שאר בניו: