אברבנאל על שופטים ח:כ

וזכר שאמר ליתר בנו בכורו (כ) קום הרוג אותם, והיה זה כדי שהנער יתחיל גבורתו בהריגת שני מלכים שהוא כבוד גדול וסימן טוב לעתיד, והנער לא שלף חרבו כי ירא וגו', וזה היה אות שלא יהיה גבור החיל כאביו ולא יגבר ידו על מלכים ויועצי ארץ, והמלכים אמרו לגדעון (כא) קום אתה ופגע בנו כי כאיש גבורתו, והיתה כוונתם שאין ראוי שילמדו הנערים חרב בגופי המלכים, ושאינו מהנאות שנער קטן יהרגם ולא אדם פחות, כי אם שר הצבא ראש העם, שהקצין הוא הראוי שיהרוג המלכים הנכבדים כהם, וזהו קום אתה ופגע בנו כי כאיש גבורתו, ירמזו לעצמם שהם מלכים גדולים והיה ראוי שככה תהיה הגבורה שתעשה בהם על ידי גדול המחנה. והמפרשים פירשו כי כאיש גבורתו, שגדעון להיותו איש גבור יהיה גבורתו רבה להמיתם יחד מה שלא יהיה הנער בנו, כי אינו הגון מצד שנותיו וכחו לזה עדיין: וזכר מנדיבות לב גדעון שלא לקח מכל שלל המלחמה כי אם השהרונים אשר בצוארי גמליהם, והם היו כלי זין יפים מאד העשוי כדי להציל צוארי הגמלים אשר לא יכום החצים, והיו נעשים מזהב במלאכה מפותחת יפה מאד, כמו שעוד היום עושים מלכי ארץ ורוזנים לצוארי הסוסים כלי זין מברזל ונחשת: