אברבנאל על שופטים ו:יב

וירא אליו מלאך ה'. חשבו המפרשים שהיה כל זה במראה הנבואה, להמשכם אחרי דעת הרב המורה (ח"ב פמ"א קי"ח ע"ב) שלא יראה מלאך ה' כי אם בחלום או במראה הנבואה לא בהקיץ, ואני כבר זכרתי שעם היות שהמלאכים במהיותיהם הנבדלים מחומר אי אפשר שיושגו בחושים, הנה ברצות ה' יראו לאנשים וישיגום בחושיהם בצורת אדם, וזה כדמות שאר הנפלאות, והנה גדעון בהקיץ נראה לו זה ושאל אות בדבר, וזה לא יעשה הנביא בנבואתו. וספר הכתוב (בפסוק שלמעלה) שבהיותו חובט חטים בגת, ר"ל דש החטים במקל, והיה עושה זה במהירות רב כדי להניס ולהטמין אותה החטה מפני המדינים הנלחמים בהם, הנה אז בהיותו עסוק בזה בא המלאך בצורת אדם וישב תחת האלה. והרלב"ג כתב שהמלאך הזה היה הנביא הנזכר, ואם היה כן לא היה עולה בלהב האש השמימה, אבל כפי האמת היה שכל נבדל נראה אליו בצורת איש. ויראה שישב ונתעכב שם תחת האלה, עד שיפנה אליו גדעון וישאלהו כדי להשיב לו, וכאשר ראה שגדעון לא פנה אליו ולא שאלו דבר כי היה מתעסק במלאכתו, וזהו שאמר כאן וגדעון בנו חובט חטים, ר"ל היה עושה זה ולא הביט אליו, אז נראה המלאך לנגד גדעון ונכח עיניו, וזהו וירא אליו מלאך ה' ויאמר לו וגו'. ובדרש אמרו (עיין רש"י) נתעכב שם עד שמצא לו זכות ואז נראה לו, אמרו יואש אביו היה חובט חטים אמר לו גדעון אבי זקן אתה הכנס לביתך ואני אהיה חובט, שאם יבואו המדינים אין בך כח לנוס, אמר המלאך קיימת מצות (כבוד) אב ואם ודאי אתה ראוי שיגאלו בני על ידיך, מיד וירא אליו מלאך ה' ויאמר לו ה' עמך גבור החיל. הנה זה המאמר ה' עמך גבור החיל היה אפשר שיובן בא' מב' פנים, אם שהיה ה' עמו בזמן ההווה, ואם שיהיה עמו אחר זה בזמן העתיד, והנה המלאך כיון הפן השני וגדעון הבין באופן הראשון, ולזה השיב (יג) בי אדוני ויש ה' עמנו, ואין המאמר בי אדוני לשון תחינה כמו שחשבו המפרשים, אבל פירושו אצלי כאדם האומר בשמעו דברי חבירו ושואל עמי אתה מדבר? וזהו בי אדוני? ר"ל בי דברת אדוני ואלי היתה מאמרך? ואם בהווה יש ה' עמנו איך מצאנו כל זאת, ר"ל הצרות והרעות וההשחתה שהיה מדין עושה בהם, ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו וגו', ר"ל וא"ת שאין באל ית' יכולת יותר מזה הוא בלתי אפשר, כי איה כל נפלאותיו וגו'? וזכר הכתוב שהמלאך שהיה מדבר בשם ה' הוא פנה אליו ואמר לו (יד) לך בכחך זה, רוצה לומר באותו הכח אשר למדת סניגוריא על ישראל לך והושעת את ישראל מכף מדין, ובזה ביאר שהיתה כוונתו באמרו ה' עמך גבור החיל על העתים שיהיה ה' עמו ויושיע את ישראל מכף מדין לא על ההווה כמו שחשב. ואמרו הלא שלחתיך, רוצה לומר ולא תחשוב שאמרתי זה במקרה כי הלא שלחתיך, רוצה לומר הלא כבר גזרתי זה, והנה מה שאמר ויפן אליו ה' הוא ספור הכתוב שספר האמת שהשגיח השי"ת בהפנותו, אבל גדעון לא היה חושב כי אם שהיה איש, ואולי שלזה הקדים לספר שבא הנביא לדבר לישראל התוכחות שזכר למעלה, לפי שגדעון כשראה המלאך בצורת אדם חשב שהיה הוא הנביא שבא להוכיח לישראל, והיה תשובת גדעון אליו (טו) בי אדוני במה אושיע את ישראל, רוצה לומר עמי דברת אדוני? (והוא דרך חול) ובי היו הדברים האלה? הנה אין לי במה אושיע את ישראל, כי אלפי הדל אשר במנשה, רוצה לומר האלף אשר בית אבי נמנה בו הוא הדל באלפי מנשה ומאותו האלף אנכי הצעיר בבית אבי, וידמה שהיה יואש אביו שר האלף, כי כן אמר אחר זה (בפסוק ל"א) בענין הבעל אשר יריב לו יומת עד הבוקר, ולזה אמר אלפי שהיה אביו שר האלף, וי"ת אדוני לשון קדש, הבין שאמר דברים כלפי גבוה, ותרגם אלפי, זרעיתי זעירא בשבט מנשה: וזכר שהמלאך אמר לו על זה (טז) כי אהיה עמך והכית את מדין כאיש אחד, רוצה לומר לא תצטרך לאנשים רבים ולא לעמים להלחם במדין, כי אני אהיה עמך ונהיה אני ואתה שנים והכית את מדין כאיש אחד, ואם מדין יהיה כאיש אחד איך אתה עם עזרתי לא תוכל להכותו? ואמר זה על דרך מליצת השיר, שיהיה מדין כאלו הוא איש אחד ויהיה גדעון עם המלאך שנים ואיך לא יהיו טובים השנים מן האחד? ואמר בדבור הזה ויאמר אליו ה' לפי שהיו דברי המלאך בשם ה', וזה ספר הכתוב להודיענו אמתת הענין עם היות שגדעון לא היה יודע שהיה מלאך כי אם נביא, מ"מ חשב שהיה זה ייעוד גדול אחרי שהנביא דברו: