אברבנאל על שופטים יט:כב

המה מטיבים את לבם וגו'. זכר שהמה בהיותם מטיבים לבם אחר המאכל (שהיו שניהם מספרים כדבר איש אל רעהו) והנה אנשי העיר אנשי בליעל, רוצה לומר אנשים ידועים מהעיר שהם בני בליעל, ומלידה ומאביהם למדו תכונו' רעות. סבבו את הבית כדי שלא יוכל האיש לצאת משם בצד אחר, ומהם דפקו על הדלת ואמרו אל הזקן בעל הבית, הוצא את האיש אשר בא אל ביתך ונדענו, והידיעה ההיא היתה למשכב זכור, ויורה עליו שהאיש הזקן אמר אליהם (כג) אל אחי אל תרעו וגו', ורצה לומר שמשתי סבות אין ראוי שיעשה זה. האחת לכבוד הזקן וכבוד ביתו, וז"ש אל אחי אל תרעו נא אחרי אשר בא האיש הזה אל ביתי. והשני שהפעל מצד עצמו היה מגונה, וזהו (כד) אל תעשו את הנבלה הזאת. ואמר הנה בתי הבתולה ופלגשהו וגו', על דרך מה שאמר לוט (בראשי' י"ט ח') הנה נא לי שתי בנות. וכבר גנו חז"ל (תנחומ' פר' וירא י"א ע"ג) המאמר ההוא בלוט, אמרו בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעולל בהן, אמר הקב"ה חייך לעצמך אתה משמרן: והנה אמר שלא אבו האנשים לשמוע לו, לא לפי שלא היו חפצים במשכבי אשה כי אם במשכב זכור, כי אם היה כן היו שואלים בעד הנער אשר בא עמו ולא היו מתפייסים עם הפילגש, אבל האמת הוא שהם לא חפצו בקלון הזקן, להיותו מיושבי העיר ומנכבדי העדה ולא בחרו לענות את בתו, ולכן לא שמעו אליו כשדבר בבתו ונתפייסו עם הפילגש, וזה גם כן ממה שיורה שהם לא שאלו האיש כי אם כדי שיבחר לתת פילגשו. כי ראו אותה יפת תואר ויפת מראה וחשקו בה, ולכן האיש האורח הבין כוונתם ויחזק בפילגשו ויוציאה אליהם החוץ, ואז רפתה רוחם ולא דברו עוד כלל, וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה עד הבוקר וישלחוה בעלות השער, (כו) והיא מחולשתה אשר קרה לה עם רוב הביאות ומהקור המופלג שנכנס בה (כי ישבה בחוץ בלי כסות בקרה) מתה, (כז-כח) וכשקם אדוניה ואמר לה קומי ונלכה מצאה מתה, ויקחה על החמור וילך לביתו בהתפעלות גדול מאד, (כט) וינתחיה לשנים עשר נתחים וישלחם בכל גבול ישראל, וכתבו המפרשים כי לשבט בנימין לא שלח, לפי שיצא מהם הרעה. וכוונתי שגם להם שלח מהנתחים שלא אמר הכתוב ששלח אותם בכל שבט ישראל כי אם בכל גבול ישראל. והיו הנתחי' כמספר בני ישראל להעיר שיתעוררו כלם על הדבר הרע ההוא. וידמה שלא הגיד דבר מדברי המאורע כאשר שלח הנתחים (וזה לסבה שאזכור אחר זה בעזרת השם) והעלי' הענין והרואים לא היו יודעים אם היה זה ענין עבודה זרה או מה היה ענינו ותכליתו, וגם לא היו הם יודעים מי עשה זה ולא למה עשאו, (ל) ולזה ספר הכתוב שהיה כל הרואה הנתחים ההם מאותה אשה התבהל מאד, כי לא ידעו איך נעשה זה ומי נתחה לנתחיה, ואומרים לא נראתה כזאת שימו לכם לב עליה עצו ודברו, רוצה לומר אלו לאלו היו אומרים עוצו ודברו על הדבר הזה: