אברבנאל על שופטים יח:ה

והם אמרו (ה) שאל נא באלהים וגו', והשאלה הזאת היתה אצלם שהיו חושבים כי אותו פסל היה עשוי בשעה ואופן כך שהיה מוריד השפע והרוחניות על המכהן לפניו ומודיע הדברים העתידים להיות, והנה חשבו אם כן שתהיה ההודעה מהאל יתברך אבל תהיה על ידי האמצעי הזה, ולכן היו כהני הבעל מתבודדים כדי לשוטט כחם המדמה בדרוש הנשאל באופן שיבואהו הגדת העתיד, ולזה היה שם אפוד כי היו חושבים שהוא דמוי האפוד המקודש אשר בבית האלהים, וכמו ששם באורים ותומים תבא ידיעת העתיד, ככה בבית אלהיהם בדמוי אותו כלי יגיעו אליו ג"כ. וחז"ל (שבועות פ"ד ל"ה ע"ב) נחלקו בשמות הנזכרים בענין מיכה אם הם קדש או חול, ואמרו שכלם חול חוץ מאחד כל ימי היות בית האלהים בשילה, אבל י"ת שאל נא באלהים במימרא דה', והיה אם כן האלהים הזה קדש, אולי היה (כמו שזכרתי) אצלו ענין מחשבת השואלים שישאלו בה'. והיה הטעות שהפסל היה אמצעי באותה ההגעה וידיעת התשובה, ולכן היתה תשובת הנער הכהן (ו) נוכח ה' דרככם, כי בשם ה' היה מדבר, ומזה הצד תרגם יונתן במימרא דה', כי הם לא שאלו כי אם הידיעה מהאל יתברך. ור' אליעזר סבר שהשמות הכתובים ביו"ד ה"א וא"ו ה"א הם קדש גם כן וששם אלהים הוא חול, מלבד כל ימי היות בית האלהים בשילה, וגם הוא לא הרגיש בשאל נא באלהים שהיה קדש כמו שת"י: