אברבנאל על שופטים יח:יג

(יג-יד) וזכר שכאשר באו בית מיכה, ר"ל שעברו באותו מקום שהיה שם בית מיכה, המרגלים הגידו לאחיהם שהיה שם אפוד ותרפים ופסל והסכימו לגזול אותם, (טו) והלכו המרגלים אל בית הנער הלוי והוא הבית אשר היה מתבודד שם בפסל ושם היתה כהונתו, והם באו שמה ושאלוהו לשלום, (טז) והשש מאות איש אשר מבני דן נשארו פתח השער לראות אם יש פוצה פה ומצפצץ. והנראה שכאשר עלו המרגלים ובאו עד בית הנער הכהן ושאלו לשלום עברו משם, ואז בהגיד' אליו ענין האנשים שהיו בשער העיר בא הנער מיד לפתח שער העיר לראות אנשי מלחמה העוברים והיושבים בשער, (יז) ובעוד שהוא הלך לשער העיר לראותם עלו חמשת האנשים המרגלים ובאו שמה (רוצה לומר לבית הנער הנזכר שכבר ידעוהו) ולקחו את הפסל את האפוד ואת התרפים ואת המסכה, וכאשר לקחו זה היה הנער הכהן עומד פתח שער העיר מדבר עם השש מאות איש חגורי מלחמה, (יח) וכאשר ראה האנשים שהיו באים מביתו ושלקחו הפסל והתרפים והיו מביאים את הכל בידיהם לפתח שער העיר אשר היה שם עם החגורים, נתבהל הנער ואמר מה אתם עושים? וכל זה בהיותו שם בשער העיר ומדבר עם שש מאות איש, (יט-כ) ואז אמרו לו החרש וגו', ואז וייטב לב הכהן ויקח מידם שם בשער העיר הפסל והאפוד והתרפים ויבא בקרב העם, והותרה בזה השאלה החמשית עם פירוש הפסוקים, שאין כפל במה שזכר מלקיחת האפוד ושלא היה הנער בביתו כאשר לקחוהו והוא היותר מתישב כפי הפשט: