אברבנאל על שופטים יז:ב

ויאמר לאמו אלף ומאה וגומר. נראה שאם מיכה היו לה אלף ומאה כסף והיה אותו סכום נהוג הרבה בימים ההם, ושגנבו ממנה את הכסף והיא היתה מקללת ומאררת מי שגנב ממנה את כספה ומיכה גנבהו ממנה, וכאשר חם לבו בקרבו (מפני כבוד אב ואם וגם מפני האלה והקללה אשר נתנה עליו בקולה) הסכים לגלות לה האמת, וזהו ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לוקח לך, רוצה לומר אשר לוקח מאתך. ואת אלית, רוצה לומר את נתת קללות הרבה עליהם וגם אמרת באזני. הנה הכסף אתי, רוצה לומר שהיתה אומרת באופן שהיה שומע מיכה שהיה הכסף אתו ושהוא גנבהו, הנה היה גזרת המאמר כלו אני לקחתיו, רוצה לומר אמת אמרת כי אנכי לקחתי אותו מאתך. ורש"י פירש וגם אמרת באזני, רוצה לומר הקללות, הנה הכסף אתי אני לקחתיו שכל זה גזרת המאמר, והאמת הוא מה שפירשתי שאמרו וגם אמרת באזני דבק עם הנה הכסף אתי, שאמרה באזניו שהיה הכסף אתו כי היא חששה שהוא לקחו, וגזרת המאמר הוא לבד אני לקחתיו. ואמו השיבתו ברוך בני לה', ר"ל אין האלות והקללות תופשות בך אבל אתה ברוך תהיה מכל העמים כיון שהודית בדבר: