אברבנאל על שופטים טז:יט

והנה זכר שכאשר ראתה דלילה ששמשון היה ישן על ברכיה גלחה שבע מחליפות ראשו, ובפעם הזאת לא עשתה הנסיון בידיה אבל צותה לאיש שיגלחהו, וזהו ותקרא לאיש ותגלח, כי קראה לאיש המגלח שיגלחהו, ואם אמר הכתוב ותגלח פירושו שגלחהו דלילה על ידי האיש שזכר. ואמנם אמר ותחל לענותו ויסר כחו מעליו, וכתבו המפרשים שהרגיש מיד בעצמו ענוי וחולשה. ואפשר שדלילה התחילה לענותו ביסורים וקשורים ושסר כחו מעליו ולא הרגיש בהם כראוי, ולכן כאשר אמרה לו (כ) פלשתים עליך שמשון שחשב להנער ולעשות גבורות והנה סרה ממנו ההשגחה האלהית, (כא) ואחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה, לפי שהיה שם התחלת קלקולו ויאסרוהו בנחשתים, וכדי לבזותו ולהיותה מלאכה כבדה היה טוחן בבית האסורים: