אברבנאל על שופטים יג:ז

וזכרה (ז) שאמר לה הנך הרה וילדת בן ועתה אל תשתי וגו', והנה הוסיפה לומר עד יום מותו, כדי להפחיד את מנוח לומר שאם יעבירה על הנהגת המלאך מיד ימות הנער אשר בבטנה, ולכן ראוי שיהיה זריז בשמירת ההנהגה כדי שיחיה ולא ימות, ולכן לקחה זה ממה שאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן, ומאשר זכר ההתחלה ולא הסוף חשבה שיהיה נזירותו תמידי עד יום מותו, והיא היתה באמת מחשבה צודקת כפי הדין, ולא אמרה לו ומורה לא יעלה על ראשו והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים שאמר לה ג"כ המלאך, לפי שהיו ישראל בימים ההם תחת יד פלשתים, וחששה אולי יודע הדבר הזה ויהרגו אותה אם ידעו שממנה יצא מושיע ורב ונגיד ונאמן, ולזה העלימה ג"כ ענין המורה שהיתה מתיחסת לתשועת ישראל כמו שזכרתי, והותרה השאלה השלישית: