אברבנאל על שופטים יג:ו

ותבא האשה ותאמר לאישה וגו'. הטעם שלא בא המלאך אל מנוח ובא אל האשה הוא להיותה אליו יותר מוכנת בשכלה ובחכמתה, כי כן תראה שכאשר אמר מנוח מות נמות כי אלהים ראינו, הנה היא בחכמתה הודיעו מה שלא היה הוא יודע, אם חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה וגו', ואולי שלזה אחז"ל (ברכות פ"א ס"א ע"א) שמנוח עם הארץ היה. וגם נאמר שבא המלאך אליה לפי שהיא היתה אשר תשמור ההנהגה במאכל ובמשתה ומנוח לא היה לו דבר שיעשה בזה, ולכן יוחדה האזהרה והמראה לצריך אליה שהיא האשה לא למנוח, ועם זה הותרה השאלה השנית: והיו דבריה לבעלה שאיש האלהים בא לדבר עמה, וקראתו איש לפי שראתה אותו בצורת אדם, וגזרה שהיה איש האלהים, אם מפני הנבואה והייעוד שאמר אליה, ואם לזוהר צורתו והדרת פניו, כמו שאמרה ומראהו כמראה מלאך האלהים, וביארה במה יתדמה למלאך, כי היא לא ראתה מלאך מימיה לשתזכור דמיונו ולכן אמרה נורא מאד, רוצה לומר שהמשילתו בענין המלאך להיות צורת פניו דבר נורא ונפלא. ולפי שלא ישתדל לדעת שמו ושם עירו כדי ללכת שם לדבר עמו ולשאול לו האמת כדברי האשה, לכן הקדימה אשתו לומר ולא שאלתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי כאשר שאלתי לשמו, ולכן בראותי שהיה מעלים שמו לא רציתי לשאול עוד שם עירו כי בידוע שגם כן יעלימהו, ולפי זה נאמר שהיא שאלה לשמו ואם לא נזכר בכתוב. או היתה כוונתה שראתה מראהו כל כך נורא מאד שעמדה מתבהלת, ולכן לא שאלה לשמו ולא לשם עירו: