אברבנאל על שופטים יג:כא

והנה אמר הכתוב (כא) אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא ולא זכר אשתו, להעיד שאשתו כבר היתה מרגשת בהיותו מלאך, כמו שאמרה בראשונה ומראהו כמראה מלאך האלהים, אבל מנוח עם הארץ היה ולא הרגיש בו כי אם כאשר עלה בלהב המזבח ונעלם מעיניו. והנה זכר שלא נחה דעתו של מנוח לחשוב שהוא מלאך, אבל אמר אחרי כן לאשתו (כב) מות נמות כי אלהים ראינו, כי חשב שהמלאך היה אלהים אמת ומלך עולם, ונמשך מנוח בזה אחרי ההקדמה המפורסמת אשר היתה בקדמונים, שהרואה שכל נבדל ימות כמו שזכרתי בגדעון. והיא בחכמה השיבתו דברים נכוחים (כג) לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידינו וגו', רוצה לומר שלשה דברים יורו שלא נמות, האחד שלקח מידינו עולה ומנחה, השני שהראנו את כל אלה והוא ראיית המלאך ואש מן השמים ועליית המלאך בלהב, השלישי הוא שהשמיענו כזאת, ר"ל בשורת הבן שזכר, ואם נמות לא יתקיים הייעוד אשר השמיענו: