אברבנאל על שופטים יג:יט

וכאשר ראה מנוח מדברי המלאך שלא יאכל בסעודתו לקח גדי העזים ועשה ממנו עולה על הצור לה' על בשורת אשתו, כי למדהו המלאך שיעשה כן וחשב שבהיותו עושה אותו בדבר הנביא ההוא לא היה חוטא בהקרבה בבמה, והותרה בזה השאלה הששית: וזכר שהמלאך היה מפליא לעשות, רוצה לומר שעשה שיצא אש מהצור ואכל את העולה כמו שהיה בגדעון, ואולי שזה המלאך היה אשר בא אליו שמה, לפי שכל מה שעשה כאן מהעולה ועל הצור ועליתו בלהב השמים והליכתו מעיניו הוא מה שנזכר שם גם כן. ואחשוב עוד כי ומפליא לעשות אמר על המלאך שנקרא שמו פלאי, ואמר שמנוח העלה הגדי והמנחה על הצור, ושמפליא (שהיה המלאך) יעשה ממנה מה שיראה, וזהו ומפליא לעשות, שהמלאך שנקרא פלאי או ומפליא יעשה ממנו מה שירצה, ומנוח ואשתו רואים מה יעשה האם יאכלהו או יעלהו עולה, ואין ספק שיצא האש ואכל את העולה ואת המנחה, (כ) ולכן עלה המלאך בלהב המזבח לעיניהם, ואז נפלו על פניהם מיראה ופחד וכאשר עלה לא ראוהו עוד. ואפשר לומר עוד שמנוח העלה הגדי והמנחה על הצור ושהמלאך היה מפליא לעשות, רוצה לומר מתעלם לעשות, ועם כל העלמתו היה מנוח ואשתו רואים ומשקיפים במעשיו, וכאשר עלה המלאך בלהב השמים חשבו מנוח ואשתו שהיו בני מות, לפי שהביטו במעשה המלאך בהיותו מתעלם מהם, וז"ש מות נמות כי אלהים ראינו: