אברבנאל על שופטים יג:ב

ויהי איש אחד מצרעה וגו'. דעתי במלאך הנזכר הנה שהיה מלאך אלהי שכל נבדל, ונראה לאשת מנוח בצורת אדם עד שחשבה היא ומנוח אישה שהיה איש נביא לה', והוא כדמות המלאך שנראה לגדעון, ויורה על זה שקראהו הכתוב תמיד מלאך האלהים, ועם היות שפעמים יקרא הנביא מלאך, כאמרו (במדבר כ' ט"ז) וישלח מלאך ויציאנו ממצרים, הנה מלאך האלהים בסתם לא יקרא הנביא, כ"ש כשיזכיר הכתוב שחשבו ראשונה שהוא איש האלהים ושלא ידעו כי מלאך ה' צבאות הוא, וששמו לפניו לאכול ולא אכל, ואמר ששמו פלאי ועלה בלהב האש השמימה והלך מעיניהם פתאום, שכל הדברים האלה יעידון יגידון שמלאך ה' אלהי שכל נבדל היה בלי ספק, ושראוהו בתחלה בצורת אדם ובסוף הכירו וידעו שלא היה אדם כי אם דבר אלהי רוחני. והנה היתה צורך המראה הזאת להגיד אל האשה שהריונה ולידתה תהיה נסיי, באופן שהבן שתלד ידע זה אחרי כן וישכיל ממוצא דבר ויתן אל לבו שהוא כלי מאת האלהים ושליח ההשגחה, באופן שחפץ ה' בידו יצלח. וגם היתה המראה צריכה להזהיר האשה הדברים שתאכל, באופן שהולד אשר במעיה יזון במאכלים טהורים, ויהיה נזיר אלהים מן הבטן, ועם זה יקנה מזג טהור ומתחלף למזגי הפלשתים האוכלים כל טומאה ושותים במזרקי היין, ויהיה זה סבה לשנאתו אותם ולהלחם בהם תמיד ולעשות בתוכם נקמות ה': ורלב"ג כתב שהזהירו מן היין, לפי שהיה גלוי וידוע לפניו יתברך שיהיה שטוף אחרי המשגל, ולתקן מזגו והנהגותיו צוה שיהיה נזיר מן היין, כמו שאמרו (נזיר ב' ע"א) מי שרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, ושאסר ממנו גלוח השער להיות סבת גבורתו, והשתדל החכם לחזק זה כפי השרשים הטבעיים, בהיות השער מתהוה מהאיד האדומי, ודבריו בזה כלם הבל המה מעשה תעתועים, כי אין גלוח השער מחליש ולא הנזירות מרבה הגבורה, ואם ראינו בשמשון שסרה ממנו גבורתו בגלוח שערו, לא היה זה בטבע כי אם בדרך השגחה, יען וביען היה נזיר אלהים והיה ראוי שישמור נזירותו וכאשר העביר אדרתו מעליו נמכר ביד אשה והגיד לה סוד ה' וסבב שיגלח את שערו, היה ראוי שיסור ה' מעליו ויהיו אויבו וערו. אבל כפי האמת רצה האל יתברך ששמשון ממעי אמו יהיה נזיר כדי שישמר מן היין, וכדי שיהיה מזגו מתחלף ואויב למזג הפלשתים כמו שכתבתי, וגם לסבה אחרת והיא לפי שהיה גלוי לפניו הדברים הזרים שהיה עתיד שמשון לעשותו, רצה יתברך שלא יחשוב אדם שיהיו מעשה שכרות, ומפני זה צוהו שיהיה מבטן אמו נזיר מהיין, וגם צוה שינזר כדי שלא יעלה מורה על ראשו, ויהיו שערותיו תלתלים שחורות כעורב, כאלו הוא מתאבל על שעבוד ישראל והיות הפלשתים גוברים עליהם, עד שתמיד מפני זה יכסוף להנקם מהם: וכבר נרמזו הסבות האלה כלם בדברי המלאך לאשה, אמר (ג) הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית ויולדת בן, והיא ההודעה הראשונה שעם היותה עקרה בטבעה על דרך נס אלהי תהר ותלד בן זכר: