אברבנאל על יהושע ח:כד

וכאשר כלו והרגו כל אנשי השדה, שבו אל העיר ויכו הנשים והטף והזקנים אשר בה לפי חרב אשר לא נשרפו עדין. וזכר שעם היות ששרי הצבא המוטל עליהם בעצם וראשונה הוא ההנהגה לא להלחם בידיהם הנה יהושע לא עשה כן, כי (כו) לא השיב ידו אשר נטה בכידון, ר"ל מהלחם ולהכות ולהרוג עד החרים את כל יושבי העי. ואמנם למה החרימו את העי? הסבה בזה הוא לפי שכל שאר המלכים ישמעו וייראו ולא יוסיפו לעצור כח נגד ישראל, בראותם עוצם הנקמה אשר לקחו ממה שעשו אנשי העי עמם, ולפי שנתחברו בה שני דברים, ההשגחה האלהית וגבורתם, צוה לזכר ההשגחה שיהיה העיר חרם, לשיזכר עוד כל הימים מה שקרה שם לישראל על חטאתם ולא יוסיפו לחטוא ומה שנמשך מיד אחרי שעשו תשובה, ולא קלל למי שיבנה אותה, כי לא היתה כל כך ראויה להבנות כיריחו, (כז) ולזכר גבורתם יבזבזו השלל, ולא ימשך מה שנמשך לעכן עליו. הנה הותרו הספקות רביעית וחמישית: