אברבנאל על יהושע ו:ח

והנה אמר ויהי באמור יהושע אל העם וגו', רוצה לומר שלא התעצלו בקיום זה לא הכהנים ולא העם, ולא פחדו אולי מעל החומה יפלו עליהם אבנים גדולות, אבל מיד כשאמר זה יהושע אל העם זרזו עצמם הכהנים קודם כל אנשי המלחמה, וז"ש ושבעה כהנים נושאים שבעה שופרות וגו', כי הם התחילו ראשונה לקיים המצוה, אבל החלוץ כשראו זה הלכו ועברו לפני אותם הכהנים כמצות יהושע: ואמנם אמרו (ט) והחלוץ הולך לפני הכהנים תוקעי השופרות, שעם היות שתוקעי השופרות חוזר לכהנים יראה שלא היה מקום להודעה הזאת בכאן, ולזה אמר שלפי שהכהנים התחילו בראשונה בקיום המצוה זכר שהחלוץ בא אחרי כן וילך לפני הכהנים בהיותם כבר תוקעי השופרות, כי כאשר בא החלוץ להלוך לפניהם כבר היו שם תוקעים, ואמרו הלוך ותקוע בשופרות לא אמרו על המאסף כי אם על הכהנים, ורצה בזה שהכהנים לא היו עומדים בשעת התקיעה, אבל בהיותם הולכים ועושים ההקפות היו תוקעים, וזהו הלוך ותקוע בשופרות: ואמרו (י) ואת העם צוה יהושע לאמר לא תריעו וגו', יראה שאין כאן מקומו, ושהיה ראוי שיזכרהו למעלה במקום צוואת העם לא בכאן אחרי שכבר היו הולכים, אבל אחשוב שבאמור יהושע מצות השם, הכהנים עשו בזריזות גדול מה שצוה, והחלוץ נזדרז מהרה בראותו את הכהנים שכבר היו תוקעים, ומפני זה לא סיים יהושע מצותו את העם, אבל אחר שראה שהיה העם הולך, חשש אולי בשמחתם יריעו לכן הוצרך להזהירם עליו: ואמרו (יא) ויסב ארון ה' וגו', הוא סיום הספור הקודם, יאמר שבאופן שזכר סבב יהושע את העיר ויסב הוא את ארון ברית ה' וחזרו ללון במחנה, וזו היתה ההקפה הראשונה: