אברבנאל על יהושע ו:טז

ויהי בפעם השביעית וגו'. אמר שבפעם השביעית תקעו כל העם בשופרות כפעם בפעם, ואמר יהושע אל העם הריעו כי נתן ה' לכם את הארץ, ר"ל הריעו עתה לפי שכבר נתנה הארץ אליכם, והתרועה היא סימן הנצחון, שעל כן לא הריעותם כל שאר הימים, וקודם התרועה הודיעם (יז) שתהיה העיר חרם היא וכל אשר בה, והיה זה לפי דעת חז"ל (במ"ר פר' י"ד דף רנ"ו) התעוררות יהושע מעצמו, באומרו יריחו כבשנוה תחלה לארץ ישראל, לכן נוציאנה תרומה כאשה שמפרשת חלתה מתחלת העסה, ועוד אמרו (שם פר' כ"ג רפ"ד) אמר יהושע בשבת לכדנו יריחו ושבת קדש, שנא' (שמות ל"א י"ד) כי קדש היא לכם, כל מה שכבשנו בה יהיה קדש, והקב"ה הסכים על ידו. וכפי הפשט אמרו המפרשים שלא עשה זה כי אם במצות האל ואם לא נזכר. ודעתי שהמלאך צוהו בשם האל של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש הוא, וחרם וקדש אחד הוא ולכן אמר שחרם יהיה, וראוי היה שיהיה כן, כי אם היה לה' הישועה איך ישראל ישללו בה שלל? אך אשר יורישם כחם וגבורתם אותו יורישו, ואשר הוריש האל יתברך בנס ופלא מבלי יד אדם לא היה מהראוי שישלול אדם שלל, והותרה בזה השאלה הרביעית: והנה הזהירם יהושע מאד (יח) שישמרו עצמם וישמרו כל אחד לחברו מן החרם, ונתן הסבה למה יזהירם עליו כ"כ, ואמר שהוא להיותו מפחד פן יחרימו לזולתם, כי לא יכשל החוטא לבד בעונו, וזהו ושמתם את מחנה ישראל לחרם וגו':