אברבנאל על יהושע ה:ט

ויאמר ה' אל יהושע היום גלותי וגו'. רבותינו אמרו (בפסיקתא ובילקוט ח"ב דף ד' ע"ב) שהיו המצרים אומרים, ראו כי רעה נגד פניכם, לפי שהיו בחכמתם רואים דם בישראל, ואמר שבדם המילה הוסר החרפה ההיא מעליהם. והמפרשים אמרו שהחרפה היא הערלה שהיה בהם, כמו שהיה במצריים אשר בשר חמורים בשרם והיו המצריים פרוצים בעריות, כמו שאמר (ויקרא י"ח ג') כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו', ובהיותם נימולים היה סר מעליהם אותה החרפה, ולדעתם היה ראוי שיהיה הפסוק הזה דבק עם הפרשה הקודמת שזכר בה איך נמול העם, ולא שיבא דבק עם פרשת הפסח, וממה שבא הפסוק הזה קודם זכרון הפסח ובהתחלתו, כתב הרלב"ג שהיו בדור המדבר אמונות רעות הביאום ממצרים שבחג הפסח הסירם מהם, ולפי שבניהם הקמים אחריהם היו כבר משוללים מהם, והיה בשלימות האמונה האלהית, אמר האל ית' היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, כי היו כבר נעדרים מהדעות הנפסדות ההם, ולכן כאשר שמעו ישראל זה, השתדלו לעשות את הפסח להורות שהמה נקיים מאותם האמונות ודבקים בה' אלהיהם. ואחשוב אני בזה, שלפי שהלכו ישראל במדבר ארבעים שנה היו המצריים אומרים מבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר, ועתה כאשר העבירם האל ית' אל הארץ והיו ישראל בגלגל, אמר היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, כי יאמרו שכבר באתם אל הארץ: