אברבנאל על יהושע ה:ד

וזה הדבר אשר מל יהושע, רבותינו אמרו במסכת יבמות (ע"ב ע"א) שישראל בהיותם במדבר לא מלו, לפי שלא נשבה שם רוח צפונית מפני ענני הכבוד אשר סביבותם, כי היה הרוח הצפוני מפזר העננים, כמו שאמר (איוב ל"ז כ"א) ורוח עברה ותטהרם, ואמר (משלי כ"ה כ"ג) רוח צפון תחולל גשם וגו', ונתאמת אצלם שהיה רוח צפוני רפואה למכת דם, ומאשר לא מצאנו זה בכל יום שהנערים נמולים עם רוח צפוני או בלתו, אמרתי שהאמת הוא מה שאמרו שנמנעו ישראל במדבר מהמילה, לפי שלא היו יודעים יום נסיעתם יען על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, ואם היו הנערים הנמולים נוסעים ביום המילה הנה היה זה להם סכנה עצומה, עד שמפני זה משה רבינו איחר מילת בנו מפני הדרך (עם היות שהאל ית' רצה להענישו על זה), לפי שלא נתעכב במדין עד מולו, ומפני זה עשו ישראל את הפסח בשנה השנית לצאתם ממצרים, שהיו עדין כלם נימולים והילדים מלו ג"כ, לפי שלא נסעו השנה הראשונה כי עשו שם המשכן, אבל אחרי כן שלא היו יודעים מתי יסעו לא נימולו, ולכן לא עשו עוד הפסח. ובדרש (שמ"ר פר' י"ט דף קל"ו) אמרו ששבט לוי היה נימול שנ' ובריתך ינצורו, ואם הוא כך למה לא זכרו התורה? ואף שיהיה כן חששה החכמה האלהית לשאר השבטים ורצה להשלימם, כדי שיעשו הפסח ויזכו לכבוש הארץ, ופירוש הפסוקים כן הוא, לפי שהקב"ה צוה ליהושע למול את העם, ראה בעל הספר להשיב לשתי ספקות יקרו בזה. האחד הוא למה לא צוה זה לישראל שכל איש ימול בנו, כי חובת המצוה הזאת על האבות שימולו הבנים ויכניסום בבריתו של אברהם אבינו, והיא השאלה הראשונה ששאלתי בפרשה. והשני למה לא נימולו עד עתה? כי הנה המצוה היה שימול בן שמונה ימים האם נשתכחה התורה מישראל או התרשלו במצות המילה? והשיב לספק הראשון למה לא חל המצוה הזאת על האבות? ואמר וזה הדבר אשר מל יהושע, ר"ל זאת היתה הסבה לשהיה יהושע המוהל והמצווה על זה ולא היו האבות מצווים על בניהם, לפי שהאבות היוצאים ממצרים שהיו בקיאים וזריזים במצות המילה כבר מתו, ולהיותם מתים נצטרך יהושע להיות מצווה בדבר לזרזם, וזהו כל העם היוצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה, ר"ל שהיו מבן עשרים שנה ומעלה שהם היוצאים לצבוא צבא כל אלה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים, ר"ל מתו במדבר באותו דרך אשר יצאו ממצרים, והנה עשה זאת הרמיזה בצאתם ממצרים להעיד שהיתה סבת מיתתם היותם יוצאים ממצרים באותם האמונות המשובשות והוא מה שהביאם לחטוא בענין המרגלים ולמות באותו עון ממיעוט האמונה, הנה בזה נתן הסבה למה לא צוה זה לאבות, ר"ל שהיה זה להיותם מתים לא להיותם מתרשלים באותה מצוה, וזהו (ה) כי מולים היו כל העם היוצאים וגו', כי גם לדעת האומר שבמצרים התרשלו במצות המילה, אין ספק שבעת יציאתם נמולו כלם כמו שהוכיחוהו ממאמר (זכרי' ט' י"א) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור וגו', הנה בזה השיב לספק הראשון. ואמנם לספק השני והוא למה לא נימולו בשעת לידתם, השיב באומרו, וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו, (ו) כי ארבעים שנה וגו', ר"ל והסבה לשהעם הילודים במדבר בדרך לא מלו, היא לפי שארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר וגו', וכלם נולדו באותו זמן, ולכן (ז) אותם מל יהושע לפי שלא מלו אותם בדרך, ר"ל שלא מלו אותם בסבת הדרך אשר היו בו ולא היו יודעים מתי יסעו, כי היו תמיד מעותדים בהליכה, ומפני זה לא נמולו כמו שאמרתי. ואם תאמר ועתה בגלגל עדין היו הולכים ואם כן איך נמולו? לזה אמר (ח) ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול וישבו תחתם במחנה עד חיותם, ר"ל אבל כאן כאשר בא הצווי האלהי שימולו ישבו במחנה עד חיותם, עד היותם נרפאים, ובזה נשמרו מאותה סכנה. הנה התבאר ממה שאמרתי למה צווה יהושע על זה ולא צוו האבות, והתבארו הפסוקים שאין בהם ייתור כלל, ועם זה הותרו השאלות ראשונה שנית ושלישית: