אברבנאל על יהושע ד:ד

ויקרא יהושע אל שנים העשר איש וגו'. מזה יראה שיהושע הכין שנים עשר האנשים קודם שיבואהו הדבור הזה ושהיתה הכנתם לסבה אחרת כמו שזכרתי. ועתה בבוא דבר השם העתיק ענינם לתכלית לקיחת האבנים: והנה יהושע בדבריו הוסיף על דברי השם שני דברים. האחד אמרו (ה) למספר שבטי בני ישראל, ויהיה זה כדי לתת טעם למה יצוה לאותם השנים עשר האנשים שיקחו אותם אבנים ולא לאנשים אחרים, ונתן טעם לדבר ואמר שאחרי שזה היה למספר בני ישראל היה מן הראוי שאלה יהיו איש אחד לשבט כל אחד יקח אבנו, ואמר איש אבן אחת על שכמו, כדי לרמוז שיהיו אבנים גדולות ולא קטנות שיוליכום בידיהם. ועוד הוסיף דבר שני, והוא ביאור תכלית הנס למה היה, והוא אמרו (ו) למען תהיה אות בקרבכם וגו'. ועם היות שלא נזכר בכאן שצוה יהושע את השנים עשר אנשים שיקחו האבנים ממצב רגלי הכהנים, אין ספק שצוהו עליו אחר שצוהו ית' כן: