אברבנאל על יהושע ג:יד

ויהי בנסוע העם מאהליהם וגו'. כתב רש"י ז"ל כל ימי קציר ימי ניסן שעברו בו, ולפי הפשט זכר המעשה שנעשה ושבנח כפות רגלי הכהנים בירדן, עם היות הירדן נהר גדול כל כך שהיה ממנהגו להיותו מלא על כל גדותיו (טו) כל ימי קציר (והוא ממה שיורה על גדלו כיון שבזמן הקיץ כל הנהרות יחרבו והוא היה מלא) הנה עם כל גדלו (טז) עמדו המים היורדים מלמעלה וקמו נד אחד הרחק מאד, ר"ל הרחק ממקום ישראל, ורמז אל המקום אשר קמו באותו נכחיות, שהוא באדם העיר אשר מצד צרתן, והוא שם מקום נקרא אדם, ופי' הפסוק שהמים היורדים מלמעלה קמו נד אחד, והמים אשר היו כבר בנהר להיותו משופע ירדו עד ים הערבה ים המלח ועם זה תמו נכרתו המים, כי אשר כבר היו שם הלכו לים ולא ירדו מלמעלה עוד מים אחרים, ובזה האופן נשאר הנהר נחרב ויבש והעם עברו ביבשה נגד יריחו שהוא במקום היותר עמוק ורחב, וזכר (יז) שעמדו הכהנים בחרבה בתוך הירדן הכן, ר"ל מתוקנים עד אשר תמו כל הגוי לעבור, והנה הם היו בקצה האחרון מהנהר והיה כלו יבש, וכל העם עובר ביבשה כמו שזכר: