אברבנאל על יהושע כד:ט

ואמנם מה שהביא מבלק ומענין בלעם הוא סיום ענין האמורי שזכר, יאמר שהביאו אל האמורי השמידו לפניהם, עם היות שבלק בן צפור מלך מואב התחכם קודם זה להלחם בישראל לא במלחמה אנושית ולא בגבורת הסוס כי אם מלחמה שחשב לקללם עם בלעם, וזהו שאמר וילחם בישראל, ר"ל ורצה להלחם בישראל כששלח וקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם, ועם כל ההתחכמות וההשתדלות שעשה לא הועילו כלל, וזהו (י) ולא אביתי לשמוע לבלעם ויברך ברוך אתכם, ובזה ואציל אתכם מידו, ר"ל כי בזה הצילם מהאמורי שזכר. והנה היה רצון האל ית' שלא יקלל בלעם לישראל, ומנע ממנו דברי שפתיו ובחירתו, והיה יותר נקל אליו ית' שיהפוך את הקללה לברכה, ואף שהוא יקלל יברכנו אלהים, והיתה סבת זה לפי שנמשך אחריו ענין פעור ומגפת העם עליו ואם היה בלעם מקלל היו חושבים האומות כלם שלא באה המגפה בעדת ה' כי אם בעבור קללת בלעם, ואולי ישראל יחשבו גם כן שהיא הסבה עצמה כאשר ידעו ענין בלעם, ולזה הערימה חכמתו האלהית שלא יקלל, וגם רצה שיברך אותם לפי שברכתו ג"כ יפחיד את העמים ותפול עליהם אימתה ופחד בשמעם ברכותיו ומה שנבא על ישראל. והתבאר מזה שלא הביא ענין בלק כי אם להגיד שזה לא מנעם מלהשמיד את האמורי, וכאלו הוא תשלום מה שספר באמורי, ושאמר וילחם בישראל היה במה ששלח לקרוא לבלעם לקלל, והותרו אם כן השאלות שנית ושלישית: וזכר עוד חסד ששי והוא אמרו (יא) ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וגומר. ואחשוב שזכר בכאן הדברים אשר קרו בימיהם וספר אותם בקוצר כי אמרו ותעברו את הירדן, ר"ל שעברו אותו ביבשה, ואמרו ותבאו אל יריחו רמז שבאו ונכנסו בקרבו ע"ד נס כמו שידעו, וכאלו אמר ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו, כמו שכבר ידעתם שהם בדרכים ונפלאות שראו: וזכר עוד נס גבעון גם כן ברמז, והוא אומרו וילחמו בכם בעלי יריחו, ר"ל שנקבצו להלחם בכם אותם החמשה מלכים שהרגישו צער וכאב גדול על יריחו, כאילו היו המה בעלי יריחו כפי מה שנקבצו ונלחמו עליו. הנה בזה זכר הנסים שראו והנצחון שנצחו את האומות. ואפשר לומר עוד שיהושע רצה לזכור בכאן החסדים אשר עשה האל עמהם לא הנסים שעשה בעדם, ולכן לא זכר קריעת ים סוף ולא יבושת הירדן ונס יריחו ונס השמש בפירוש. ואמנם מה שאמר אחר זה (יב) ואשלח לכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם, ויורה שחוזר מאמר אותם למה שאמר למעלה מבעלי יריחו, ואמרו שני מלכי האמורי, יורה שחזר לדבר מסיחון ועוג שכבר זכר ושקדם לו לזה, אבל ענינו אצלי שזכר האל ית' לישראל שהצרעה אשר שלח לפניהם לגרש אותם, ר"ל מלכי הארץ אשר נלחמו עם יהושע, הנה הצרעה ההיא אשר שלח היתה השמועה ששמעו ממה שעשו ישראל לסיחון ועוג, כי כאשר שמעו זה פחד קראם ורעדה, וכמו שאמרה רחב (בספ' סי' ב' י' - י"א) ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי וגו' ונשמע וימס לבבנו וגו'. הנה א"כ אמרו כאן הצרעה אמרו על צד המשל על מלחמת סיחון ועוג, שהיא היתה הצרעה ששלח האל לבני ישראל אל הארץ לגרש מלכיהם כלם, ולזה חתם הדברים לא בחרבך ולא בקשתך, ר"ל שגרשום ישראל בכח האלהי ומפחד השמועה ההיא ולא בכחם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו. ואחר שזכר יהושע את כל ששת החסדים האלה שעשה האל ית' עם ישראל אמר (יד) ועתה יראו את ה' ועבדו אותו באמת ובתמים והסירו את האלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר, ר"ל בעבור כל אלה החסדים עבדו את ה' באמת ולא לאל אחר.