אברבנאל על יהושע כד:ב

כה אמר ה' אלהי ישראל בעבר הנהר וגו'. הנה יהושע במה שאמר בזה זכר מהחסדים הגדולים אשר עשה האל ית' לעמו. והראשון מהם הוא שהבדיל אבותיהם מהטועים ולמדם באמונות אמתיות, וזהו אמרו בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וגו', ויעבדו אלהים אחרים וגו', ואם היותם מעובדי ע"ז (ג) הנה האל ית' לקח את אביכם את אברהם מאותו מקום והוליכו בכל ארץ כנען, וזהו להיות ארץ כנען מוכנת לשלימות ולדבקות האלהי, ולכן הוליכו בכל ארץ כנען ובכל מקום ששם באהו הנבואה. עוד זכר חסד שני והוא אמרו וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, ר"ל שעם היות שרה ורבקה עקרות הנה להן נתן בנים בנס גדול, כי נתן לאברהם את יצחק ונתן ליצחק את יעקב ואת עשו. והמפרשים שאלו למה לא זכר ישמעאל? ואמרו שהיה לפי שביצחק יקרא לו זרע. ואני אומר כי לא זכר כי אם הבנים הנולדים בנס מאת העקרות, לזה זכר לבד יצחק אשר ילדה שרה, ויעקב ועשו אשר ילדה אותה רבקה שהיתה ג"כ עקרה, וישמעאל ילדה אותו הגר שלא היתה עקרה ולכן לא זכרו: וזכר חסד שלישי והוא אמרו (ד) ואתן לעשו את הר שעיר וגו' ויעקב ובניו ירדו מצרימה, ר"ל שלעשו נתן את הר שעיר לרשת אותו, ולא נתעסק האל ית' ללמדו תורה ומצות ולא למוד ודרך ארץ אבל יעקב הוריד מצרימה כדי שמשם ילמדו האמונות, והוא אמרו (ה) ואשלח את משה ואת אהרן ואגוף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו, ר"ל כאשר ראיתם שעשיתי בקרבו ואחר הוצאתי אתכם, וכ"ז היה מהחסד כשהורידם למצרים למה שקנו מהשלמות מעמידתם ויציאתם משם, כמו שאמר (שמות ג' י"ב) בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלהים וגו': וזכר עוד חסד רביעי, והוא אמרו (ו) ואוציא את אבותיכם ממצרים ותבאו הימה וגו', ירצה שהביאם על הים כדי שיבאו אחריהם אויביהם ברכב ובפרשים והם צעקו אל ה' באופן שהטביע את האויבים בקרבו, והיה החסד הזה נקמתם מהאויבים כי הוא חסד גדול, כמ"ש (תהלים נ"ח י"א) ישמח צדיק כי חזה נקם: ואמנם אמרו (ז) וישם מאפל ביניכם ובין המצרים ויבא עליו את הים ויכסהו וגו' הוא להשיב לספק אחד, והוא איך המצריים נכנסו בים? כי עם היות שראו לישראל נכנסים, היה ראוי להם לירא ממנו ולחשוב שהיה זה לישראל בנס ושיהיה אליהם לעונש, אבל באמת הוא שהאל שם מאפל באופן שלא ראו המקום שנכנסו בו, ולכן נטבעו בים כי היו הולכים אחר ישראל ולא חשבו שבאו בים, ואמר ותראינה עיניכם את אשר עשיתי במצרים, לומר שפעל האל ית' עמהם פעולות הפכיות, כי שם מאפל למצרים ולא עשה כן לישראל, אבל עיניהם ראו באור גדול כל מה שעשה במצריים. וזכר מחטאתם שעם כל זה שראו בים לא נמנעו מחטוא מיד אחרי כן, וזהו ותשבו במדבר ימים רבים, רמז למה שחטאו במדבר שהיה סבת עכובם וישובם שם ימים רבים, וזכרם ברמז לכבודם: וזכר חסד חמישי והוא אמרו (ח) ואביא אתכם אל ארץ האמרי וגו'. יאמר שעם כל עכובם במדבר הנה היה התכלית טוב, כי באו אל ארץ האמורי היושב בעבר הירדן וילחמו את ישראל בחזקה, ועכ"ז בא העזר האלהי והוא השמידם וירש את ארצם ונתנם להם בנחלה: