אברבנאל על יהושע כד:טז

ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את ה', עד ויאמר יהושע אל העם וגו'. זכר שהעם לא נתנו מקום לזקנים ולא לראשים שופטים ושוטרים להשיב לדברי יהושע, אבל הם כלם בערבוביא השיבוהו חלילה לנו מעזוב את ה' וגו', וזכרו שהיו להם ארבעה חיובים כוללים האחד (יז) כי ה' אלהינו הוא המעלה אותנו ואת אבותינו מארץ מצרים מבית עבדים, ואמר אותנו ואת אבותינו ע"ד מ"ש חז"ל (פסחים קט"ז ע"ב) חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים והחיוב השני הוא אמרו ואשר עשה לעינינו ואת כל האותות הגדולות האלה, ובזה לא זכרו אבותיהם, לפי שרצו הנפלאות שראו בירדן וביריחו ובעמידת השמש בגבעון שראו בעיניהם. והחיוב השלישי הוא אמרו וישמרנו בכל הדרך אשר הלכנו בה ובכל העמים וגו', ר"ל שעם היות כל הדרכים בחזקת סכנה הם, כ"ש בין עמים שונים ואויבים גדולים, היה החסד האלהי לשמור אותם מהם. והחיוב הרביעי הוא (יח) ויגרש ה' את כל העמים, רוצה לומר שגרש האויבים מפניהם ונתן להם את ארצם, ומפני כ"ז היה ראוי לעבדו, ואמרו גם אנחנו, לומר כמו שיהושע אמר ואני וביתי נעבוד את ה' גם אנחנו נעשה ג"כ ונעבוד את ה' אלהינו: