אברבנאל על יהושע ב:ד

ותקח האשה את שני האנשים וגו', ויהי השער וגו', והאנשים רדפו אחריהם וגו'. הנה תראה בכאן שזכר ההטמנה שני פעמים, האחד אמרו ותקח האנשים ותצפנו וגו', והשנית אמרו והיא העלתם הגגה ותטמנם וגו'. ואחשוב שרחב היה לה פתח ביתה סגור, כמנהג הנשים בעוד לילה, ושלוחי המלך צעקו חוצה הוציאי האנשים, והיא כששמעה זה מיד הטמינה האנשים, לא על הגג, אבל הטמינם בקרב ביתה אחד הנה ואחד הנה, ולזה אמר ותצפנו בלשון יחיד, כי לא הצפינתם שניהם יחד, אבל הבדילתם זה מזה, כדי שאם יכנסו בבית ויבקשו אותם וימצאו אחד מהם, יהיה האחר הנשאר לפליטה. וחז"ל אמרו (תנחומא פר' שלח לך) שהמרגלים האלה היו כלב ופנחס, ושפנחס עמד לפניהם ולא ראוהו כי מלאך ה' צבאות הוא, ולכן לא הוצרכה להטמין רק האחד שהוא כלב, ומה שכתבתי הוא הנכון כפי הפשט: ואז פתחה פתח ביתה ונכנסו שמה שלוחי המלך ואמרה אליהם, (ה) כן באו אלי האנשים, ר"ל אמת הוא שבאו הנה האנשים, אבל לא לבקש אכסניא, כי אם לבד לזנות עמי, וזהו אמת כן באו אלי האנשים, ואמרה זה כדי שיחשבו שהם אינם כבר בבית, כי בהשלימם זנותם ילכו, ולזה אמרה ולא ידעתי מאין המה, כי אין זה מחוק הזנות. ואמרה ויהי השער לסגור וגו', אפשר שיפורש על שער הבית, ואפשר שיפורש על שער העיר, ואם אמרה זה על שער הבית? תאמר שברצותה לסגור פתח ביתה בחשך, שהוא הזמן אשר כל האנשים נכנסים שמה, הם עשו בהפך שיצאו משם, ולא ידעת אנה הלכו, ולכן יעצתם שירדפו מהר אחריהם כי ישיגום, לפי שלא יתרחקו מאד, ושהליכתם באותו זמן תורה על שהם יצאו מן העיר, שאם היו בעיר לא היו יוצאים בחשך מן הבית, ובזה נתנה לב אליהם לרדוף אחריהם מיד. והנה זכר שאחר שהלכו שלוחי המלך, חששה רחב אולי ישובו הם פעם שנית, או יבואו אחרים לבקש הבית וימצאום. ולכן הוצרכה להטמינם פעם אחרת במקום נאות, וזהו (ו) והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ הערוכות על הגג, ר"ל שערכה עליהם הפשתן, באופן שיראה לעין כל שאין למטה ממנו דבר, בהיותו בסדור גדול ובמערכה רבה, ולפי זה ההטמנות שתים, והותרה השאלה השנית: