אברבנאל על יהושע ב:יז

(יז-יח) ויאמרו אליה האנשים וגו' הנה אנחנו באים בארץ וגו', והיה כל אשר יצא וגו', ואם תגידי וגו'. הוקשה בפסוקים האלה למה לא אמרו זה האנשים, כי אם אחרי שהורידם בעד החלון? ועוד שכל הדברים האלה או רובם נכללו במה שאמרו שם על הגג, ומה ראו להשנותם? ואמרו המפרשים שפירושו, בתנאי זה אנחנו באים בשבועה ובנדר שעשינו. והרלב"ג אמר אנו רוצים שלא ישאר לנו מכשול בשבועתינו ושנהיה נקיים ממנה, ולזה צריך לסדר הענין באופן שלא נכשל בו. ונוכל לומר שלפי שהיה מהדין והדרך המושכל, שכל נדר או שבועת איסר אשר יעשה אותם האדם בהיותו אסור ומוכרח אינו קיים, בעבור זה אחר שיצאו מביתה והיו כבר חוצה לעיר אמרו אליה, אל תחשוב שמה שנדרנו בהיותנו טמונים על הגג היה קיים, אינו כן, כי נקיים אנחנו משבועתך אשר השבעתנו להיותנו אנוסים שמה, אבל עתה שאנחנו נקיים ובבחירתנו עומדים עתה נעשה הנדר מחדש, ולזה עשאוהו פעם אחרת אחר הירידה בעד החלון. וזהו הנה אנחנו באים בארץ וגו', שנתנו לה הדרך והאופן אשר בו תהיה הצלת בית אביה, וזה סוף המאמר דמו בראשנו אם יד תהיה בו, וזכרו עוד מה שאמרו לה על הגג שכל זה יהיה בתנאי ההעלם, וזהו (כ) ואם תגידי את דברינו וגו' והיינו נקיים משבועתך אשר השבעתנו, ולא אמרו משבועתך על הראשונה, כי אם על זאת, ולפי שעשאוה על דעתה אמרו אשר השבעתנו, והנה הותרו השאלות הרביעית והחמשית במה שפירשתי בזה: