אברבנאל על יהושע ב:יב

(יב-יג) ועתה השבעו נא לי בה' וגו' והחייתם את אבי וגו', ויאמרו לה האנשים וגו'. כוונת רחב בדברים היתה, שכיון שהיא בהיותה אשה אחת החיה שני אנשים, שאינו מהראוי שיהיה השכר שהמה שניהם יחיו אותה לבדה, אבל כמו שהיא החיה שניהם, כך המה יחיו את בית אביה ואם הם רבים, ואמרה עם בית אבי, לומר שאין לה בעל כי היתה אשה זונה, ואין לה ג"כ בנים, לכן במקום הבעל יחיו אביה, ובמקום הבנים יחיו אחיה, כי האם והאב שניהם כאחד, ואחים ואחיות כלם כאחד, ואמרה בסוף דבריה והצלתם את נפשותינו ממות, ר"ל איני מבקשת מכם שתשמרו נכסינו בתינו וממונינו, אבל לבד אני מבקשת החיים, וזהו והצלתם את נפשותינו ממות, ואמרה ונתתם לי אות אמת, לומר שלא יכזבו בה, כמו שאמרה השונמית לאלישע (מלכים ב' ד' י"ו) אל אדוני אל תכזב בשפחתך, והם השיבו לה ששאלה מעט, כי הם יעשו הרבה יותר ממה ששאלה, כי בהצלתם אין ספק כי הם ישימו נפשם תחת נפשותיהם, באופן שהנוגע בהם כנוגע בבת עינם. וזהו (יד) נפשינו תחתיכם למות, ר"ל נשים נפשינו תחתיכם למות, אבל על תנאי שלא תגידי את ובית אביך את ההבטחה הזאת, ומלבד הצלת חייכם שיהיה לבית אביך בכלל, הנה לך רחב בפרט נעשה עוד חסד ואמת, כמו שנזכר שם (סי' ו' נ"ה) וכמו שאבאר, וזהו אומרם והיה בתת ה' לנו את הארץ ועשינו עמך חסד ואמת, ר"ל חסד עושר וכבוד נעשה עמך בפרט, ואמת יהיה עם כל זה, כמו שהיא אמרה ונתתם לי אות אמת: