אברבנאל על יהושע א:ו

חזק ואמץ כי אתה תנחיל עד סוף הפרשה. כתב רש"י ז"ל שהחוזק הזה הוא בדרך ארץ, כמו שאמר כי אתה תנחיל, ופירש רק חזק ואמץ בשמירת התורה, כמו שאמר לשמור לעשות ככל התורה, ופירש הלא צויתיך חזק ואמץ במלחמות, וכפי שרשיו אלה אחשוב לפרש הפסוקים, שצוה האל ית' ליהושע שיתחזק בשלשה ענינים. האחד כנגד העם בהנהגתם כפי הראוי ולא יגור מפני איש, ולפי שרובי הקטטות הם בחלוקת הארצות (וכמו שיתבאר בס' הזה (סי' י"ז י"ד) בענין בני יוסף) לכן הודיעו שיצטרך אל חוזק רב בהנהגת העם, כי הוא ינחיל להם את הארץ, ובזה יצטרך חוזק ואומץ רב. החוזק השני כנגד האל ית' וזה שלא ימשך אחר תאוותיו, אבל יתחזק לכבוש את יצרו ולשמור את כל מצות התורה, כי זה מגודל האומץ, כמו שאמר התנא (פרקי אבות כ"ח) איזה גיבור הכובש את יצרו, ולזה אמר בחוזק השני הזה רק חזק ואמץ מאד, שהזהיר עליו יותר מהאחרים. והחוזק השלישי הוא כנגד האויבים בעניני המלחמות לנצחם, ומפני זה אמר בחוזק השלישי הזה, הלא צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת, לומר שלא יערוץ ולא יחת מפני האויבים. והנה אמר כאן הלא צויתיך מה שלא אמר בשנים הראשונים, לפי שעד עתה לא הזהיר האל ית' ליהושע על שני מיני החוזק הראשונים, אבל על השלישי כבר צוהו עליו בפרשת וילך, שנאמר (דברים ל"א כ"ג) ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את העם הזה וגו', ומפני כן אמר בחוזק השלישי הזה הלא צויתיך באומץ, ואמנם בענין המלחמות הלא צויתיך כבר במה שאמר חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת, וא"כ אין צורך להאריך עוד עליו בכאן, ולפי ששם נאמר לו (שם) ואנכי אהיה עמך, לכך סיים בכאן כי עמך ה' אלהיך בכל אשר תלך, והתבארו א"כ הפסוקים והותרה השאלה השלישית כפי דרך רש"י ומה שהלצתי בעדו: ואפשר לומר עוד בפירושם, כי לפי שאמר ליהושע בכאן כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, חשש האל ית' אולי יחשוב יהושע שיהיה שוה אל רבו במעלת נבואתו ובכל יתר הדברים, ולכן נצטרך להודיעו שלא השוה מעלתו למעלת משה, כי אם בירושת הארץ ובנצחון האויבים, שיהיה האל ית' עמו כמו שהיה עם משה, אבל במדרגת הנבואה לא יהיה לו יחס עמו, ולכן יהיה שלמותו בשמירת המצות שצוה משה והגות בתורתו, לא בשיוסיף או יגרע מהם דבר קטן או גדול, ולזה אמר חזק ואמץ כי אתה תנחיל רצה לומר הנה בענין ירושת הארץ אין ספק שיתגדל מעלתך, ולזה חזק ואמץ בה עם היות שאין הירושה בזכותך כי אם בזכות אבותם, וזהו אשר נשבעתי לאבותם לתת להם, רצה לומר להם ולא לך לבדך: ואמנם בענין הנבואה הנה החוזק כלו אינו כי אם בשמירת מה שצוה משה, לא בחדש דבר מה, וזהו רק חזק ואמץ, רצה לומר רק מענין המצות לא יהיה החוזק לקנות מה שלא קנה משה (כמו שהיה בכבוש הארץ), אבל החוזק הרב הגדול אשר תגיע אליו הוא לבד לשמור ולעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאל, ירצה בימין התוספת וירצה בשמאל החסרון, וכבר הסכימו חז"ל (תמורה ט"ז ע"א) לזה באמרם שלשת אלפי הלכות נשתכחו בימי אבלו, אמר ליהושע שאל, אמר לו הקב"ה משה עבדי מת, אין התורה נקראת אלא על שמו. ולפי שהזהירו על שמירת המצות ועשייתם, נתן לו עצה במה יזכה לשמירת המצות, ואמר שיהיה בהתמדת הקריאה בספר התורה, כי הוא הדרך האמתי לזה, כמו שאז"ל (קדושין מ' ע"ב) תלמוד מביא לידי מעשה, ויהיה א"כ לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (ח) לא לבד ספר אלה הדברים כדברי רש"י ז"ל, אבל הוא ספר התורה כלו, ויהיה א"כ האזהרה הראשונה לשמור ולעשות את כל המצות, ואמרו לא ימוש ספר התורה הוא עצה להגיע לשמירת המצות, ולכן אמר למען תשמור, רצה לומר למען אשר מההגיה והלמוד תבא לשמור בפעל המצות, והיה זה כמו שאמר הפלוסוף (אריסטו) בספר המדות, שאין תכלית החכמה המדינית לדעת המדות המשובחות, כי אם לעשותם. ואפשר עוד שנאמר שהיו חלקי התורה האלהית שנים, למוד הדברים האמוניים המדעיים, ומעשה המצות בפעל, והזהירו על שניהם, ראשונה על המצות המעשיות באמרו רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות וגו', ואחר כך על הידיעות האומניות, באמרו לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו' והיותר נראה לי שצוהו ראשונה על שמירת התורה ועשיית מצותיה, ונתן הסבה בזה באמרו למען תשכיל בכל אשר תלך, רצה לומר שמצות התורה יתנו לו חן ושכל טוב וידיעה רבה להתנהג בדברים כפי הראוי ולהמנע מהחטא והאסור, וזהו אמרו למען תשכיל בכל אשר תלך: אחרי זה צוהו שלא לבד ישים עיונו בחלק במצות התורתיות, אבל גם בספורים שנכתבו בתורה יתמיד ויפליג העיון בהם, כי בהם מהחכמה המפוארה ומיושר הפעולות להתלמד מהם, ועל זה אמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, רצה לומר בספורי האבות ושאר דברים שנכתבו בה, ונתן הסבה למה יתמיד העיון באותם הספורים, באמרו כי אז תצליח את דרכיך, וזה בלמוד אותם הפעולות המשובחות אשר באו באותם הספורים לעשות אותם, ואז תשכיל, רצה לומר שאין השכל אמתי כי אם בתורת האלהים, לא ביתר החכמות המחקריות, ועם ההגיה הזאת תהיה חכם וגדול, או יאמר ואז תשכיל כי כאשר יהיה כרסו מלא לחם ויין (כמו שאמר הרמב"ם ז"ל, שהוא משל אל היות האדם חכם שלם בתורת האלהים, שלא ימוש ספר התורה מפיו שידע כלו ופירושיו ע"פ) אז יהיה רשאי להשכיל בעיון בחצוניות וזהו ואז תשכיל: