אברבנאל על יואל ב:כז

ואמנם אומרו פעם שנית וידעתם כי בקרב ישראל אני וגומר ולא יבשו עמי לעולם אינו כפל דברים אבל הוא נתינת הסבה למה לא יבשו עוד לעולם, ואמר שהוא לפי שתמיד תהיו יודעים ומאמינים כי בקרב ישראל אני שהיא אמונת פנת ההשגחה ותדעו גם כן שאני השם אלקיכם ואין עוד ועם זה לא יהיה מקום לשום ע"ז ביניכם, ומזה ימשך לכם מה שזכרתי למעלה שלא יבשו לעולם כי בהיותכם מחזיקים אז כראוי באמונתכם לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד. ומפני שכל זה ייעד הנביא על הגאולה העתידה עם היות שבאו בדבריו דברים בלשון עבר שהם לעתיד כי כן דרך הנבואות לכן אמר אחריו והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגומר, שהפרשה ההיא כל המפרשים האמתיים הסכימו כאן ערעור שהיא על הגאולה העתידה וכמו שיתבאר בפירושו, ואם היו הפרשיות הקודמות מדברות בארבה מבלי זכרון גלות יקשה מאד פרשת והיה אחרי כן שניבא הנביא על הגאולה העתידה כי איך ינשא על הגאולה מבלי שינבא על הגלות, אלא שהדבר כולו הוא כמו שפירשתי שעל הגליות ניבא ואחר כך על הגאולה, האמנם ישאר לדעת אם היו מיני הארבה אשר זכר רומזים על ארבע המלכיות למה אם כן לא זכרם כאן כסדרן כמו שזכרם בראשונה בתחלת הנבואה גזם וארבה ילק וחסיל ונזכר כאן הארבה הרומז לפרס והילק הרומז ליון והחסיל הרומז לרומי כסדר אבל הגזם הרומז לבבל זכר באחרונה והיה ראוי לזוכרו ראשון, והיה הענין בזה לפי שפרס ויון הם אשר הרעו מעט לישראל אמנם החסיל והגזם שהם רומי ובבל שנכללו בהם כולם לפי שכל אומות העולם היום הזה הם אם מבני ישמעאל ואם מבני אדום כפי אמונותיהם הם היו המחריבים ראשונה ושנית, ולפי שהגלות הראשון כמו שזכרתי למעלה הוא אשר כלנו ואשר דמה לנו לכן נזכר החסיל אחרי יון כפי סדר הזמנים, וזכר הגזם בבל באחרונה לפי שזה האחרון עצמו נבוכד נצר מלך בבל כי הוא היה ראש מגלינו ומחריבנו והוא היה ראש אמונת ישמעאל כי בבבל נתיסדה האמונה ההיא, גם כי שני אלה רוצה לומר אדום וישמעאל הם אשר משלו רוב זמן הגלות על הארץ הנבחרת ועל כן נתחברו בדברי הנביא פה ונזכר הגזם הרומז לבבל באחרונה לפי שאף על פי שהוא התחיל בכיבוש ירושלם הנה היא בידה היום הזה, וכתוב בפרקי ר' אליעזר בסוף פרק כ"ט שבני ישמעאל עליהם בית דוד יצמח, וכמו שבארתי זה בחלק הא' ממאמר ישועות משיחו אשר עשיתי: