אברבנאל על ירמיהו ט:יד

ואמר הנני מאכילם את העם הזה לענה והשקיתים מי רוש ויש מפרשים שמי רוש הוא מי עשב אחד נקרא ראשי, ויש מפרשים שהם מי ראש הפתן כי הוא הרע שבסמי המות, שהוא כולו משל לעונשיהם והנמשל במאכל ובמשתה, (טו) הנה הוא והפיצותים בגוים ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם והנה לא אמר עד כלותי כולם אלא אותם שרוצה לומר רובם כדברי המפרשים, (טז) ומפני זה היה מצוה ה' להם התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה רוצה לומר התבוננו ברעה הזאת המעותדת לבוא עליכם ומעתה קראו למקוננות והן הנשים שאומנותיהן לספוד ולקונן על המתים ותבואינה לקונן עליכם, וכן תקראו אל החכמות והן הנשים החכמות בחכמת ההספד והקינה שיודעות לעשות חרוזים וקינות פתאום מתיחסות לכל דבר רע, (יז) והן במהירות רב תשאנה עלינו נהי וקינה באופן כך מהדברים שיתעוררו לבבינו ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים וראוי הוא לעשותו במהירות, (יח) כי קול נהי נשמע מציון עיר דוד שאומרים משם איך שודדנו מהאויבים שהרי הם שודדים אותנו בושנו מאד כי חשבנו להשגב בציון ועתה לא היה כן כי עזבנו ארץ כלומר עזבנו ארץ נחלתנו כי השליכו משכנותינו רוצה לומר כי השליכו משכנותינו את השוכנים בהם חוצה, או יהיה הרמז לאויבים כי השליכו האויבים משכנותינו לארץ וכן פירשו רש"י.