אברבנאל על ירמיהו ט:א

ומי יתנני במדבר השמם באותו מלון שמתקבצי' בו האורחים ואעזבה את עמי לא לשנאתי אותם כי אם מפני שכולם מנאפים עצרת בוגדים, (ב) וידרכו את לשונם קשתם לדבר שקר ולא לאמונה גברו בארץ רוצה לומר אם קצתם גבורים על קצתם אינו באמונה ודרך ראוי אלא שמרעה אל רעה יצאו רוצה לומר מעבירה לעבירה ואותי לא ידעו ובזה יגברו אלו על אלו כי מי שיגבר לעשות יותר רע הוא יותר חזק, ובאנשים אשר כאלה שלא לאמונה גברו בארץ (ג) ראוי שאיש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כולם רשעים וכל אח לא יזכור אחוותו אבל עקוב יעקב את אחיו וכל רע רכיל יהלוך, (ד) ובזה האופן איש ברעהו יהתלו ויכזבו ואמת לא ידברו וכ"כ למדו לשונם דבר שקר שהעוה נלאו כלומר נלאו מלעוות הדרך ההוא מדבר שקר כי אף שרצו לדבר אמת לא יוכלו לעשותו וילאו מלעוות מנהגם ולמודם שהיה מלדבר שקר, (ה) ואומרו שבתך בתוך מרמה פירשו המפרשים שהם דברי ה' לנביא מה יועיל שבתך בתוך עם מרמה שלא תוכל להשיבם אליך, ויותר נכון לפרש שהוא מכלל התוכחה שאמר כנגד העם שבתך בתוך מרמה כי המרמ' מקפת אותך מכל הצדדים ונעשית המרמה כ"כ טבעית אליהם עד שבסבתה מאנו דעת אותי נאם ה', (ו) ולכן הנני צורפם ובחנתים כי איך אעשה מפני בת עמי האם אסבול כל פשעיהם ועוונתיהם הרי הם בת עמי ואיך אניחם ברעתם ואם אעשה בהם כלייה כפי המשפט בעונותיהם הנה הם בת עמי וראוי לחוס עליהם אם כן איך אעשה בעבור בת עמי אם לא לצורפם ולבחון אותם בגלות, ויתר על כל פשעיהם הוא שיש להם אחד בפה ואחר בלב וזהו (ז) חץ שחוט לשונם כי הוא כחץ השוחט וההורג לרעהו לפי שבמרמ' בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו לא יהיה שלום אבל ישים ארבו להורגו, (ח) ואם הוא מהראוי שעל אלה הפשעים כולם לא אפקוד בם נאם ה' פקידת משפט וענוש גלות, ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי ורצוני ראויים הם לנקמה ועונש רב, ומלת שחוט הוא כמו שוחט והוא על דרך אדם עשוק בדם נפש (משלי כח, יז) שהוא כמו עושק ולכן כתוב שוחט וקרי שחוט לפי שהענין אחד: