אברבנאל על ירמיהו ח:יח

ואומרו מבליגיתי עלי יגון ענינו מענין התחזקו' כמו ואבליגה מעט, ויהיה פירושו מבליגיתי וחזוקי הוא עלי יגון להשליכו אחרי גוי אבל לא אוכל כי גודל הרעה ינקוב סגור לבי ויהיה עלי לבי דוי, ואיך לא יהיה לבי דוי (יט) כי הנני כאלו שומע קול שועת בת עמי כלומר הן הגלות בעיני כאילו נעשה וכאילו אני שומע קול שועת בת עמי מארץ מרחקים אשר הלכו שם בגלות, ולכן עלי לבי דוי כי הנה היה בידיהם לתקנו ולא אבו הה' אין בציון אם מלכה שהוא הקב"ה אין בה ולמה אם כן לא התחננו לפניו ולא קראוהו ולא שבו אליו אבל בהפך שהכעיסוהו בפסיליהם בהבלי נכר, (כ) ומפני זה עבר קציר כלה קיץ זמן על זמן ואנחנו לא נושענו מידי האויב, ורמז בזה לאורך הגלות אשר אנחנו בו עד היום הזה ועליו אמר עבר קציר כלה קיץ כלומר שנה על שנה ואנחנו לא נושענו, (כא) ובעבור זה על שבר בת עמי שתלך בגלות השברתי קדרתי שמה החזקתני, וזהו מה שאמר עלי לבי דוי, והנה אמר שלש לשונות השברתי קדרתי שמה החזקתני לרמוז אל שלש גליות כי הנה אמר השברתי על גלות מלכות אפרים וקדרתי על גלות מלכות יהודה לבבל ושמה החזיקתני על חרבן בית שני, (כב) ולכן היה מתרעם ואומר הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם ומדוע לא עלתה ארוכת ורפואת בת עמי, וגלעד היה מקום הצרי כמו שאמר עלי גלעד וקחי צרי (ירמיה מו, יא) והיא רפואה לחוליים קשים, נאמר כאן דרך משל כלומר האם לא היו בישראל תורה ומצות שהם הצרי האמתי למחלתם אם רופא אין שם והוא הנביא המוכיח והמיסר את העם מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי ורפואתו, (כג) ומרוב דאגת לבי על זה מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה כדי שאוכל לבכות יומם ולילה את חללי בת עמי ולא יפסקו מי דמעותי.