אברבנאל על ירמיהו ו:כז

ולפי שהנביא היה מסתכן בעצמו בדברו כדברים האלה לעם אמר ליה השם יתברך בחון נתתיך בעמי רוצה לומר אל תירא מהם כי אני נתתיך בחון שהוא חוזק ומבצר כמו שאמר הקימו בחוניו וכן נאמר לו בתחלת נבואתו הנה נתתיך היום לעיר מבצר, וכיון שאתה בוחן תדע ובחנת את דרכם והוא לשון נופל על הלשון עם היותם מהבנות מתחלפות, וכאשר תבחן את דרכם (כח) תמצא בלי ספק שכולם סרים סוררים כלומ' עם היות שיש ביניהם אנשים גדולים ונכבדים אלו מאלו כולם באמת סוררים אלא שמהם סוררים קטנים ומהם סרים לאותם הסוררים ומושלים בהם והם הולכי רכיל, וענינם כהיות כולם סוררים אלו יותר מאלו כנחשת וכברזל אשר כולם משחיתים הברזל והנחשת עם שאחד מהם הוא הנחשת יותר חזק וקשה מהברזל, (כט) גם המשילם בדבר אחר והוא נחר מפוח מאש תם עופרת וגומר, ענין המשל הזה הוא שהצורף כשירצה לצרוף את הכסף ולזככו מהפסולת יתנהו בכור וישים עמו עופרת וינפח האש בחזקה כדי שתהיה השריפה כראוי ויזדכך הכסף על ידי העופרת אשר עמו, ואמר שהם כנחר נפוח רוצה לומר שריפה כמו וחרה נחושתה (יחזקאל כד, יא) והשרפה היא מפוח שהיא על ידי נפיחה מאש כאשר תם העופרת, ולשוא צרף צורף כי לא הועיל דבר לפי שרעים והם הרשעים לא נתקו משם, (ל) וישאר הכסף רע כבראשונה מבלי זכוך וזהו כסף נמאס קראו להם כי מאס ה' בהם, ולענין הנמשל הנחר המפוח מאש הוא הנביא שהשם יתברך נופח בו מרוחו והוא צורף מכח האש העליון האלקי, והנה העופרת היא תוכחת הנביא ודבריו המשל ובאשר לא יועילו ברשעת העם יאמר שתם העופרת והם תוכחותיו ודבריו ולשוא צרף בתוכחותיו לפי שהרעים לא נתקו מקרב העם עם כל דבריו ונשאר בית יהודה שהוא הכסף כסף נמאס בלתי מזוכך ולא נקי כי מאס ה' צרף בהם ולא סרה מהם רשעתם: