אברבנאל על ירמיהו ו:טז

כה אמר ה' עמדו על דרכים וכו' עד סוף הנבואה. לפי שפעמים יתנהג האדם כפי שכלו וחקירתו בדבר שהוא יותר טוב לדעתו ופעמים שיתנהג האדם בו כפי קבלת אבותיו וזקניו כמו שאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים לב, ז), ופעמים שלא ימשך בו אחר שכלו ולא בקבלת אבותיו אבל על פי נביא שרוח ה' דבר בו, לכן היה מוכיחם הנביא פה ואומר כה אמר ה' עמדו על דרכים וראו הדרך הראשון מהחקירה השכלית שיחקרו על כל הדרכים שראוי שילך האדם בהם וראו הדרך הטוב, ואם לא ירצו בזה העיון השכלי ישאלו לנתיבות עולם והוא קבלת הזקנים שישאלו מהם אי זה הדרך הטוב שבו היה טוב לאבותיהם ולכו בה ומצאו מרגוע ומנוחה לנפשותיכם ולא תהיו תמיד מסופקים ולא פוסחים על שתי הסעיפים, ויאמרו הרשעים ההם לא נלך רוצה לומר אין אנו צריכים לחקור בשכלנו על הדרכים ולא לשאול מפי הקבלה כי דרכנו הוא הטוב, וכאשר ראיתי שלא היו חפצים לא בחקירה השכלית ולא במקובלת (יז) אמרתי להם תתנהגו על פי הנביאים וזהו והקימותי עליכם צופים שהם הנביאים וראוי שתקשיבו לקול שופר מה שידברו, ויאמרו לא נקשיב את דבריהם, ואחרי שהם לא אבו לשמוע את השכל ולא את הזקנים בקבלתם ולא הנביאים בייעודיהם (יח) לכן שמעו הגוים רוצה לומר שמעו את הגוים אשר יבאו עליכם ודעי עדה את אשר בם רוצה לומר ותדע העדה הישראלית את אשר בם כלומר מה שיש בגוים אשר זכר כי בבואם בידיהם ידעו מה שבהם מהטוב והרע, (יט) ולקח הנביא את הארץ לעד בהתראותיו וייעודיו וזהו שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה שהוא פרי מחשבותם לא לבד מפני המחשבות כי אם מפני שעל דברי ותורתי לא הקשיבו וימאסו בה רוצה לומר בתורה ולכן בפרקם עול התורה והמצות מעליהם ראוי שתבוא עליהם רעה, (כ) ואין לך שתאמר שהם מקריבים קרבנותיהם בבית המקדש ומביאים הלבונה משבא והקנה הטוב מארץ מרחק בהשתדלות גדול לקטורת, כי שאר הדברים שבו היו נמצאים בארץ ישראל, כי הנה עולותיהם לא לרצון לפני וזבחיהם לא ערבו לי, והנה הקטורת היה בא להכשיר הקרבן ואם הקרבן לא יהיה לרצון לפני למה תטרחו להביא הקטרת שהוא הכשרו, (כא) ולכן אמר השם הנני נותן אל העם הזה מכשולים שיכשלו בם אבות ובנים וכן שכן ורעו רוצה לומר הריע שלו יאבדו כולם כי כיון שאין א' מהם מזהיר את האחר ראוי שכולם יאבדו יחד, (כב) וביאר איך יהיה זה באומרו כה אמר ה' הנה עם בא מארץ צפון רומז לבבל וגוי גדול יתעורר לבוא מירכתי צפון והם שאר העמים שבאו עם נבוכד נצר כי לכולם העיר יתברך את רוחם לבוא על ישראל.