אברבנאל על ירמיהו נא:מז

לכן הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל וכו' עד בן עשרים ואחת שנה צדקיהו אמר שלהיות מפלת בבל דבר מסודר מפאת ההשגחה, לכן יפקוד השם על פסילי בבל והפקידה היא שילכו בשבי וישברו המדיים אותם ויחרפום ויבזום, ובזה כל ארצה של בבל תיבוש כי בהיותם בוטחים בהם יבשו ויכלמו בראותם שהבל המה מעשה תעתועים, וכן תבוש כל הארץ בראותם שכל חלליה יפלו בתוכה כלומר שלא יצאו להלחם עם האויבים אבל בתוך העיר יפלו חללים כנשים, (מח) ותהיה מפלת בבל כל כך ראויה כפי המשפט שירננו שמים וארץ עליה כי השמים במערכותיהם ירונו על מפלתה והארץ וכל הגוים שהיה פחד בבל עליהם ירננו בראותו חרבנם, וגם ירננו בראותם כי מצפון יבואו לה השודדים כי כיון שמצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ ראוי הוא שגם כן משם תבוא הרעה על בבל מקום המשפט שמה הרשע, ונתן הטעם למה חללי בבל יפלו בתוכה באומרו (מט) גם בבל לנפול חללי ישראל רוצה לומר גם בבל היה סבה לנפול חללי ישראל וגם לבבל נפלו חללי כל הארץ כי הם כולם נפלו בסיבתם ולכן היה מהמשפט שגם הם נפלו חללים בבבל, (נ) וכיון שהשם יתברך נקם נקמתכם אתם בני ישראל אשר בבבל פלטים מחרב נבוכדנצר וגליתם לבבל הלכו ר"ל לכו מבבל אל ירושלם אל תעמדו בבבל זכרו את ה' מרחוק שהוא בבל, או מרחוק הוא מקץ ע' שנה, והזכירה היא מעבודתו שבטלה וירושלם תעלה על לבבכם כדי שתשובו אליה ומה שתזכרו מירושלם הוא מחרבנה ורעתה: