אברבנאל על ירמיהו נ:מא

הנה עם בא מצפון וכו' עד מפץ אתה לי כלי מלחמה עתה יספר הנביא איך יהיה חרבן בבל, ואמר הנה עם בא מצפון והוא גוי גדול ומלכים רבים רוצה לומר גדולים מלשון על כל רב ביתו (אסתר א, ח) יעורו מירכתי ארץ והם דריוש מלך מדי וכורש מלך פרס (מב) קשת וכידון יחזיקו שהם הקשת שמורים בו בחצים והכידון הוא הרומח כמו שאמר ויצחק לרעש כידון (איוב מא, כא), להב חנית וכידון (שם לט, כג), וזכר מתכונתם שאכזריים המה על כל בריה, קולם כים יהמה בבואם ועל סוסים ירכבו לרוב גבורתם והעם הזה הוא ערוך רוצה לומר בכלי זין כאיש הגבור הבא למלחמה וכלם באים עליך בת בבל, (מג) ולהיות בואו דבר אלקי מאת השם היה שכאשר שמע מלך בבל את שמעם רפו ידיו מתוך הפחד ומורך הלב צרה החזיקתהו חיל כיולדה בעת שתלד, והנה הבבליים רפו ידיהם (מד) והמדיים והפרסיים היו בהפך כי עלו על בבל כמו האריה כאשר יעלה מגאון המדבר אל נוה רועי' איתן, וה"ר ר' דוד קמחי פירש שהעם הבא כאריה יעלה ויהיה זה מגאון הירדן שהוא השם יתברך וארץ ישראל כי בסבתו עלה העם הזה כאריה על נוה איתן שהוא בבל שהוא נוה ומקום חזק, כי ארגיעה אריצם מעליה רוצה לומר בבוא שעת הפקידה על בבל אריצם ואבריח את הכשדים מעליה, ומי בחור אליה אפקוד ירמוז לכורש שהוא הבחור שיפקוד למשול בבבל כי דריוש לא משל בה כי אם שנה אחת, כי מי כמוני לתת ממשלה לנבוכדנצר ומי יועידני להסירה ממנו ומי זה רועה אשר יעמוד לפני להמליך את כורש בעולם, (מה) לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ על כשדים וגומר המה התגאו במעלתם וממשלתם אם יסחבו וירמסו ברגליהם ארצו צעירי הצאן והם פרס ומדי אם לא ישום וישומם זה העם הבא עליהם הנוה והמקום שלהם בבל, (מו) וישמע חרבן בבל כי רבה היא כי מקול ושמועת תפישת בבל נרעשה הארץ כולה וזעקה בגוים נשמעה, וכבר נאמרו הפסוקים האלה למעלה בחרבן אדום ואינו מן התימה כי לפי שהיה פרס המחריב את בבל והוא העתיד להחריב את אדום לכן אמר בשניהם הפסוקים שוה בשוה, גם כי אופן החרבן והמהפכה תהיה שוה בשניהם והותרה בזה השאלה השנית: