אברבנאל על ירמיהו מט:כג

לדמשק בושה חמה וגומר עד סוף הנבואה. ניבא הנביא גם כן על דמשק שיכבשה נבוכדנצר ובעבור שחמת וארפד היו ערים גדולים לדמשק לכן אמר כי שמועה רעה שמעו והיא שהיו הכשדיים באים עליהם וכאשר שמעו זה נמוגו במורך לב בים הדאגה כי לרוב דאגתם אמר בים דאגה ומפני זה דמשק שזכר השקט לא יוכל, (כד) ורפתה ברפיון ידים וחולשת הלב והשתדלה לנוס ולא יכלה לפי שרטט החזיקה והוא הרתת והפלצות הנמשך מהפחד עד שהיה לה צרה וחבלים כיולדה, (כה) ואמר הנביא כמתמיה איך לא עוזבה רוצה לומר אף על פי שנבוכדנצר החריב שאר הארצות היה לו לרחם על דמשק מפני יופיה ולהמנע מהחריבה להיותה עיר תהילה קרית משוש ואם כן איך לא עזבה ולא נמנע מלהשחיתה, (כו) לכן מפני שהיא עיר תהלה קרית משוש יפלו בחוריה ברחובותיה חללים וכל אנשי המלחמה לא היו כמצריים שברחו מהלחם כי אלה ידמו גם כן רוצה לומר נכרתו ונהרגו ביום ההוא, (כז) וכאילו מן השמים ידליקו ויבערו אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן הדד שהוא היה מלך דמשק כשהחריבה נבוכדנצר והיה המלך נקרא רצין כשהחריבה סנחריב, וכבר זכר הנביא עמוס שהיה זה אל דמשק בעבור מה שעשו לישראל על דושם בחרושות הברזל את הגלעד, והנה לא זכר הנביא ושבתי את שבות דמשק לפי שעם היות שהלכו בגולה מהארמיים כמו שאמר וגלו עם ארם קירה הנה אנשי דמשק לא הלכו בגולה כי הם מתו במלחמה ברחובותיה ומפני זה לא הוצרך לומר בה ושבתי את שבות דמשק.