אברבנאל על ירמיהו מט:יט

ואמנם אומרו הנה כאריה יעלה פירשוהו המפרשים על האויבים שיבואו על בצרה שיעלו עליה בחזקה רבה כמו שיעלה האריה מגאון הירדן ששם ירבצו האריות בעלותו אל נוה איתן רוצה לומר אל נוה רועים איתן ומלא בשר כי זהו איתנו, וביאר איך יהיה זה ואמר כי ארגיעה אריצנו מעליה ר"ל כשיגיע רגע התשועה ושעתה כמו שאמר בעתה אחישנה (שם ס, כב) הנה בתחילה אריצנו כלומר את ישראל מעליה רמז שיגורשו ישראל מארץ אדום ומכל ממשלת בצרה וזה אריצנו את ישראל מעליה, ואחר צאתו מארץ אדום מי בחור אליה אפקוד רוצה לומר כל עם וגוי שיהיה בחור וחזק אפקוד על ארץ אדום ובצרה להחריבה כי מי כמוני להנקם מצרי ומי יועידני להלחם עמי ומי זה רועה אשר יעמוד לפני להציל צאנו מידי מי הוא זה המלך והמושל שימלאהו לבו לזה. ואפשר לפרש הנה כאריה יעלה על נבוכדנצר שאחרי שיעד על אדום שיכבשה מלך בבל וייעד עליו עוד החרבן הגדול שיהיה באחרית הימים נתן משפטים בכל אחד מהייעודים ההם, וכנגד הייעוד הראשון מענין נבוכד נצר אמר הנה כאריה יעלה מגאון הירדן וגומר רוצה לומר שיעלה נבוכד נצר על ארץ אדום כמו האריה כשיעל' מגאון הירדן על נוה רועי' איתן אבל אחר כך שבעים שנה אבטל ממשלתו מעל כל הארץ ההיא כולה, ומי בחור אליה יפקוד ירמוז לכורש מלך פרס שהוא הבחור שיפקוד למשול על הארץ ולנקום נקמתו מבבל כי מי כמוני לתת את הארץ ביד נבוכד נצר ומי יעידני להסיר ממשלתו ומי זה רועה אשר יעמוד לפני לעתיד לבא כשאבוא והכתי את כל הארץ חרם והנה באו הדברים בנבואה הזאת באותו לשון שניבא בהם עובדיה, ואמנם איך היה זה והרי אמרו חז"ל שאין סגנון אחד עולה לשני נביאים ולא יתנבאו שניהם בסגנון אחד, הנה הוא שהנביאים לא היו מנבאים באותו אופן שהיה מנבא משה רבינו עליו השלום כי הוא היה מנבא מאת ה' לא לבד הענינים אבל גם הדברים והמלות כמו שהיה שומע אותם היה כותבם על ספר התורה באותם המלות אשר שמע, אמנם שאר הנביאים היו רואים בנבואותיהם כללות הענינים שיודיעם הקדוש ברוך הוא והנביאים היו מספרים וכותבים אותם בלשון עצמם, ומפני זה בראותם ענין אחד יליצו אותו פעמים באותם המלות והדברים שראו וידעו שנבאו אותם נביאים אחרים, ולכן דוד ע"ה אמר במזמור קל"ה (תהלים קלה, יד) כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם שאמרו משה רבינו בפרשת האזינו, וישעיהו (ישעיה יב, ב) אמר כי עזי וזמרת יה השם ויהי לי לישועה והוא משירת הים, וכאלה רבים לא שתבואם הנבואה באותם המלות שבאו למשה רבינו ובמדרגתו אלא שהם ראו הענינים ומעצמם הליצו אותם בלשון הפסוקים שהיו רגילים בהם, וכן היה ענין ירמיהו בנבואה הזאת בספרו אותה בלשון עובדיה.

ואחרי שנתן המשפט הנזכר בענין ייעוד נבוכד נצר נתן משפט אחר בייעוד העתיד לבא על אדום ובצרה והוא אומרו (כ) לכן שמעו עצת ה' וגומר רוצה לומר לכן שזה הדבר שמעתי מאת השם לכן אשמיענה לכם אותה העצה היעוצה שיעץ ה' על אדום ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן שהם בני אדום עצמם, והעצה היא בשבועה אם לא יסחבום כלומר אם לא ירמסום ברגליהם מן סחוב והשלך (לעיל כב, יט) צעירי הצאן אם לא ישים וישומם עליהם את נויהם, וכבר הודעתיך שאינם בני ישראל ואינם בני בניה של רחל כמו שדרשו במדרש אבל הם פרסיים כי כן קראם צעירי הצאן במפלת בבל שהיתה על ידיהם, ולזה כיוון יונתן במה שתרגם צעירי הצאן תקיפי עמא, ורש"י כתב תירס שהוא צעיר בבני יפת נמשך לדעת המדרש (בר"ר לז, א) שחלקו על תירס מי הוא רבי סימאי ורבנן חד אמר זו תורקו וחד אמר זו פרס, והיותר מתישב שתירס הוא פרס והוא תורקו כי התורקו' פרסים היו ומפני זה היתה קבלה בידי חכמים שעתידה רומי שתפול ביד פרס, ואמנם מה שאמרו עוד באותו מאמר עתידה פרס שתפול ביד רומי, ואומרם בסופו אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה ט' חדשים על כל העולם שנאמר (מיכה ה, ב) לכן אתנם עד עת יולדה ילדה, ענינו שיהיה יום נקמה לה' מהרומיים בידי הפרסיים ומפרסיים בידי הרומיים כי כולם יתמו מן הארץ, ועל אותו זמן קודם הנקמה שיכבשו הנוצרים מצרים וכל ארץ ישראל אמרו שיהיו תשעה חדשים מתפשטים בכל העולם וכמו שביארתי בשלמות בספר ישועות משיחו חלק שני עיון ראשון פרק ה'.