אברבנאל על ירמיהו מח:לד

ולפי שהיו ארצות במלכות מואב יותר משובחות מהאחרות לכן אמר כי מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ שהמה היו ערים נכבדות ויקרות נתנו קולם רוצה לומר המואבים שהיו צועקים עליהם, מצוער עד חורונים שהיו יותר יקרות מהם היה הקול והצעקה משולשת ולכן אמר עליה עגלה שלישיה ירמוז לצעקה שהיתה על אותו מחוז משולשת מעל שאר המחוזות והערים כי גם מי נמרים למשמות יהיו והיא הארץ הנחמדת בעיני המואביים הנה אם כן לא אמר עגלה שלישיה אלא על הצעקה שתהיה משולשת. ומפני שהיו המואביים אדוקים באמונתם לאלהיהם אמר (לה) והשבתי למואב מעלה במה רוצה לומר מעלה עולה בבמה ומקטיר לאלקיו, ובעבור שהיה זה תכלית הרעה בעיניהם לכן אמר הנביא עליו בשם המואבים (לו) על כן לבי למואב כחללים יהמה רוצה לומר כמו שיהמה אדם על החללים כן יהמה מואב על ביטול עבודת אלהיהם וכן יהמה אל אנשי קיר חרשת שהלכו בשביה כחללים כמו אלו היו חללים כולם, ואומרו על כן יתרת עשה אבדו ענינו כפירוש רש"י על כן אבדו ועבדו המואבים על היתרונות והגאות אשר היו עושים, וה"ר דוד קמחי פירשו על הנכסים על אשר עשו מהנכסים והממון אבדו הכל, ואמר שיהמה לבו למואב (לז) לפי שכל ראש מהם קרחה כי מרטו שערות ראשיהם מתוך האבל וכל זקן גרועה שבעבור האבל יגלחו זקן לפי שהיא תפארת האדם, על כל ידים גדודות רוצה לומר שרוטות בבשר חי ועל מתנים שק, (לח) ובכל מקומות הספד לפי ששברתי את מואב שבירה מוחלטת ככלי אין חפץ בו, (לט) ולכן יאמרו בהספדם איך חתה מואב וכן הלילו איך הפנה עורף מואב והיה לבושה לשחוק ולמחתה לכל הגוים סביביו. ומפני שכל הנבואה עד עתה היתה כדברי מליצת הנביא (מ) בא עתה לבאר הנמשל בה והוא אומרו כי כנשר ידאה רוצה לומר יעוף ואמר זה על נבוכדנצר שבמהרה כעוף הנשר יעלה על מואב (מא) ואז ילכדו הקריות, ואמר נלכדה בלשון יחיד וקריות הוא לשון רבים רוצה לומר כל אחת מהן, או יהיה קריות שם עיר כמו שאמר למעלה וכן המצדות כי אין מגדל ומקום מבצר שישגב ממנו לפי שיהיה לב גבוה מואב כלב אשה מצרה והוא רעה על רעה כי האשה אין לה אומץ לב וכל שכן בהיותה מצרה עם חבליה, (מב) ונשמד מואב מעם רוצה לומר מהיות עם, או יותר מכל עם לפי שעל ה' הגדיל פה האריך לשון, (מג) ולזה יהיה פחד ופחת ופח רוצה לומר הפחד שיבא בלבותם והפחת מהכשדיים שימיתום והפח שיוליכום בגולה, (מד) וזהו הנס מפני הפחד וירצה להתגבר ולהלחם מבלי פחד ימות בחרב הכשדים ויפול אל הפחת והעולה מתוך הפחד שלא ימות בחרב ילכד בפח והוא הגלות כי תהיה עת פקודתם להפקד רוע מעשיהם, (מה) ואמרו בצל חשבון עמדו מכח רוצה לומר שלא יוכלו להלוך עוד ועמדו שם מכח מסבת העדר הכח שלהם לנוס עוד, ולא יכלו להמלט בחשבון לפי שאש יצאה מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל נאות מואב רוצה לומר שיצאו משם אויבים ששללו ושבו אותם הנסים שהם פאות מואב כלומר שארית מואב וקדקד בני שאון רוצה לומר וקדקד שהוא ראש כל בני מואב שהם בני שאון וגאוה שהיו מגדילים שאונם וגאותם, (מו) ולכן אמר הנביא בסוף נבואתו אוי לך מואב רוצה לומר איני מקונן על ההרוגים ולא על השדודים אלא על הגולים והוא על דרך אל תבכו למת ואל תנודו לו בכה להולך (לעיל כב, י) וגומר, והנה לקח הנביא בקינתו הפסוק הזה שנאמר בתורה (במדבר כא, כט) אוי לך מואב אבדת עם כמוש שכמוש היה אלהיהם וראוי הוא כי לוקחו בניך בשבי ובנותיך בשביה כי זהו יותר קשה מההריגה פעמים רבות, (מז) אבל הודיע הנביא שישוב השם את שבות מואב באחרית הימים וכתב הרב רבי דוד קמחי שזה יהיה לעתיד לבא בימות המשיח, והנה הביאו לזה מאמר באחרית הימים שחשב שתמיד יאמר על זמן הגאולה, ואין הדבר כן כי לעתיד לבא ניבא בלעם כמלך המשיח ומחץ פאתי מואב (שם כד, יז) לא שאז ישוב השם שבותם אבל הוא שלזמן רב אחרי חורבנם ישיב השם שבותם וישובו ארצם, ואמר עד הנה משפט מואב לפי שארך בה הדברים מאד כ"כ גזר השם עליהם: